תורת המתגים
תורת המתגים
10.6.2002
עיר אחת הייתה בכתף בנימין, עין האור שמה. עיר זו מחולקת הייתה לשתי שכונות, גבוהה ונמוכה. גם שפה משלהם הייתה שם לכל דיירי אותה שכונה, ושמות מיוחדים לכל אחד מחלקיה, כאילו כדי לצאת ידי הכתוב "שפה אחת ודברים אחדים". שמא תאמר כאותה ששנינו בדור הפלגה? הלכו והפכו אותיות בבל וקרא שם הפלך כולו, אותו פלך שבו הייתה עירם, לבב, שלא יהא שמם כעור וסופם שימצאו מעשיהם אף הם כעורים.
בעין האור, שהייתה מחולקת לשני חלקים, חלק אחד למעלה מחברו. זה שהוא בגובהה של עיר, הגבוה מבין חלקיה, קרוי היה תג, וזה שהוא בתחתיתה, קרוי היה תוו. לפנים, גם עין האור עילית, זו הקרויה תג, נקראת הייתה תוו, עד שבא אחד מחכמי אותה עיר, ומשראה גובהה של עיר אמר לעצמו, חלק זה גלוי יותר מחלקה הנמוך של עירנו, וכל הבא בדרך המלך לעירנו רואה אותו חלק לפני כל שאר בתיה. הלך וקרא לחלק זה תג, לשון קצרה שאומרת תוו גלוי. נשאו הדברים חן והתקבלו על אנשי אותה עיר והשתרשו בלשונם.
בנוהג שבעולם, תג, משרוצה אדם לתלותו, תולה אותו בקדמת בגדיו, על דש החולצה או צווארון החליפה, במקום שבולט, בקדמת חוצנם של מלבושיו בגובה השווה לכל עין. אמרו חכמי עין האור, לפי שאור החשמל אצלנו בולט, אפשר נכנה אותו בשם תג. אמנם לא תג של ממש הוא אך בהחלט גלוי ובולט יותר מכל דבר אחר. נמנו וגמרו, כך יהא.
אותו יום שהמציאו את מתגי החשמל בעיר עין האור, רובם של אנשיה, משרצו להדליק את האור היו מסיטים את המתג כלפי מעלה, ומשרצו לכבותו היו מורידים אותו כלפי מטה. יודעי טעמים נתנו טעם לדבר. שכן האור מתוק הוא וחשוב בכמה מעלות על החושך, הדלקתו של האור מעלה היא ופועלת טוב. יבוא טוב אצל טוב, תבוא מעלה אצל מעלה. אמרו חכמי עין האור, פעולה זו שכל טיבה התעלות ועליה ומשפיעה בעולם טוב, אין ראוי למשמשיה אלא שיהיו מעלים בשעת עילוי ומורידים ומשפילים בשעת כיבוי?
אלא שבעיר עין האור סיעה אחת קטנה הייתה, סיעה של עמקנים מחוכמים, וסברו הפכו של דבר. הנמכת הדבר היא מעלתו וטובתו, וכבר אמרו במדרש דברים גפן ממצרים תסיע אלו ישראל שנמשלו באכולות הגפן שכל הגדול מחברו נמוך מחברו. הלכו והפכו מתגיהם, שאמרו רוצה אתה להרבות אור וטוב, הורד, שהירידה וההנמכה הם מעלת הדבר. הורד המפסק להדלקה, הרם לצורך כיבוי, שההגבהה וההעלאה נאים הם לכיבוי מצד גנות שבהם, שגם הכיבוי נוטל המאור והמתק וגנאי הוא.
נמצאת רואה באותה עיר רובה מעלים מתגיהם להאיר ומורידים כדי להחשיך, מיעוטם מורידים מתגיהם להאיר ומעלים להחשיך.
ברבות הימים הלכו כל בני עין השמש והתפזרו בנחלותיה של ארץ ישראל. כללם של אנשיה שהשפילו עצמם לתל של אביב, לחיפה, לאשקלון ולכל אותם מקומות שבא"י. מיעוטם, מאותה סיעה של עמקנים, פנו ועלו לירושלים. הראשונים תפסו מנהגי מתגיהם במקומם החדש, אותם של ירושלים דבקו גם הם במנהגי מתגי אבותיהם והתקינום הפוך.
נמצאנו למדים כך. שבכל ארץ ישראל תורת המתגים פשוטה, להדלקה של אור מרימים המתג ולכיבויו מורידים. ואילו תורתה של ירושלים הפוכה, והרי היא כאשכולות הגפן, שכל המנמיך גדול. רוצה אתה להדליק בירושלים, הנמך מתגך והורידו, רוצה אתה לכבות, הסיטו כלפי מעלה.
