שיר המעלות
שיר המעלות
האם העלים דוברים?
כלומר, לא האם לקבוצות העלים שבגינת ביתי יש דובר מטעמם, המייצג אותם כלפי התקשורת או כלפי תביעות שתובעים אותם בבתי משפט או בעיריה או במקומות דוויים אחרים, אלא, האם לעלים יש שפה שבה הם מדברים, ואולי אם נהיה מספיק קשובים, נוכל להבין כי הם מדברים, ואולי אף נוכל להבין מקצת מפשר דבריהם.
אודה על האמת, השאלה בצורתה הכללית לא עניינה אותי כלל עד לבוקר יום שישי זה שעה שאשתי אמרה לי להעביר מטאטא בביתנו ובחצרנו. גם בביתנו, למעשה, אינו מן העניין, כיוון שאין סיכוי רב למצוא שם עלים, יותר מלמצוא שם זהב. וזהב, אני רשאי לגלות לכולם, אין. אבל בחצרנו, עלים, יש ויש. שני "יש" אלה על שום מה? שלא די להם לעלים הנושרים מעצי חצרנו, באה רוח ומוסיפה עלים מכל שכונת מבשרת ומחורשות ויערות שסביבותיה.
עשיתי כמצוות אשתי שאני אוהב. כמעט שסיימתי לכנס כל אותם עלים שנמצאו אותה שעה במבואת ביתנו עד שנותר לו עלה אחד סורר מתחת לשטיח הרגליים. באבחה קלילה וחיננית הנפתי לעברו את המטאטא בניסיון להניעו ולהצטרף אל חבריו. לא תאמר שאיימתי עליו, לא תאמר שצעקתי עליו או הבאתי לו שוטר או בריון אחר, לתומי הגבהתי מטאטא שערות הסוס הרך שהיה אותה שעה בידי, הבאתיו על גבו והחזרתיו כלפי מקום שהיו נטועות בו רגליי, סמוך לשאר העלים, מתוך מטרה לכונסו עמהם ולהיות להם לצוותא עד שאפנם עם היעה למרגלות השיחים. עתה שראה העלה כך, אולי מפני שצבע שערות המטאטא לא נשא חן מלפניו ואולי מפני שהיו לו אי אלו עניינים לא גמורים מתחת לאותו שטיח, או עניינים אחרים לעלעל בהם, אולי חיכתה לו שם עלעולת נפקנית ואולי סגר שם אי אלו עסקאות אפלות שתחתי השולחן וקל וחומר תחתי השטיח יפים להן מאשר פניהן ואור היום, כך או כך, סרב להפצרותיי ולא זז ממקומו. ניסיתי בשנית או בשלישית והעלה בשלו. כאילו אומר לי: איני זז, קשים עלי חבלי ההתנתקות, יפה לי מקומי שחציו מתחת לשטיח וחציו באוויר הצח יותר מהמקום החדש אליו אתה מועיד אותי ואת שכמותי.
הסתכלתי לעברו במבט בוחן, הגבהתי גבת עיני האחת ואילו שמורת עיני שכנגד צימצמתי לכדי מבט שחציו עיון ותמיהה וחציו אזירת כוח עוינת והכנה להסתערות וניסיתי ברביעית.
והעלה לא זז ממקומו.
כבר חשבתי לחפש דמיון בין השטיח והסבך של אברהם בעקידה, שגם שם נאחז איילו של אברהם בסבך, אלא שלא נמצא לי דמיון, לא בין שטיח וסבך, ולא בין עלה ואייל, ואף לא בין אברהם וביני.
כיוון שעלתה לי כך, הוצרכתי לכופף גווי, הצרוי בצירה, להרים את השטיח ביד שמאלי ובימיני להסיט את אותו עלה עקשן שאיים להחריד משלוותה את שלמות עבודת הניקיון שלי. עתה סוף סוף הסתיימו סלסולים שנהג בעצמו. קצה הפטוטרת המסולסל שהיה תפוס באניצי השטיח ניתק באחת והעלה על כל עכבותיו ורעיונותיו צורף לשאר חבריו.
אחר כל אותם דברים החלו מחשבות חולפות בראשי. עלה זה על שום מה? מה בעצם הוא אומר?
שלכאורה אין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולם, אלא שבאמת גם בעלים המונחים על הארץ יוצא קוום ועד קצה הארץ מגיעות מיליהם.
אחר שהפכתי והפכתי באותו עלה, ירדה מן השמים מחשבה אחת ותפסה לה מקום בקדקודי, כאילו רוצה הוא לומר לי "עלה !".
ולא במדריגות, ואף לא במדריגות הכבוד והעושר, לא בעדיפות ראשונה,
אלא, עלה במעלות המידות.
