פרק 4 - רבי יהודה בן גרים
פרק 4 – ר' יהודה בן גרים
תוספות מסכת שבת דף לג עמוד ב
הכי גרס רבינו תם:
הלך רבי יהודה בן גרים וסיפר דברים ונשמעו למלכות
- ויש ספרים שכתב בהן 'יהודה', ואין נראה לרבינו.
תם דאמרינן בפרק קמא דמועד קטן (דף ט.) כי הוו מיפטרי ר' יהודה בן גרים ור"ש בן חלפתא מר' שמעון בן יוחי אמר ליה לבריה אנשים הללו אנשי צורה הם זיל גבייהו דליברכוך, מכלל דגברא רבה היה.
ובסוף שמעתא לא גריס 'גל של עצמות' בלשון גנאי, אלא 'נח נפשיה'.
הריטב"א מסביר את ההבדל השמי באופן אחר. הוא סבור שהיו שני יהודה בן גרים, אחד הוא זה שהתחיל את גלגול השמועה על ר' שמעון במסכת שבת, והשני הוא תלמידו של ר' שמעון במסכת מו"ק.
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף לד עמוד א
פגע ביה ביהודה בן גרים. ואין זה ר' יהודה בן גרים המוזכר בתעניות (מו"ק ט' א') דהוה גברא רבה.
ראש יוסף מסכת שבת דף לד עמוד א
גמרא נפק לשוקא חזייה ליהודה בן גרים כו' ונעשה גל של עצמות
בתוס' ד"ה ה"ג ל"ג א' גרסי נח נפשי' כו' יע"ש:
אין בפירוש זה כל חידוש נוסף.
בבלי מו"ק ט' ע"א-ע"ב
רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי,
איפטור מיניה באורתא. (נפרדו ממנו בערב)
לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה, (בבוקר חזרו ונפרדו ממנו שוב)
אמר להו: ולאו איפטריתו מיני באורתא? (אמר להם, האם לא נפרדתם ממני אמש?)
אמרו ליה: למדתנו רבינו, תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת,
שנאמר: "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך", וכתיב: "וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם"!
אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת.
אמר ליה לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך.
אזל, אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי; (מצא אותם עוסקים בפסוקים שסותרים זה את זה)
כתיב: "פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו",
וכתיב: "ארח חיים פן תפלס"!
- לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
הדר יתבי וקא מבעי להו: (שוב, ישבו והקשו מפסוק לפסוק, סתירה)
כתיב: "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", הא חפצי שמים - ישוו בה,
וכתיב: "וכל חפצים לא ישוו בה" - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה!
- כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
אמרו ליה: מאי בעית הכא? (אמרו לו, מה רצונך כאן?)
אמר להו: דאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך. (אמר להם, שאמר לי אבא לך אליהם שיברכוך)
- אמרו ליה:
יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, (יהי רצון שתזרע ולא תקמור)
תעייל ולא תיפוק, (תכניס ולא תוציא)
תיפוק ולא תעייל, (תומיא ולא תכניס)
ליחרוב ביתך (שיחרב ביתך)
וליתוב אושפיזך, (ותהיה בביתך כמו אורח)
לבלבל פתורך, (שיתהפך שולחנך)
ולא תחזי שתא חדתא. (ושלא תראה שנה חדשה)
כי אתא לגבי אבוה, אמר ליה: לא מבעיא דברוכי לא בירכן - אבל צעורי צעורן. (כשבא אל אביו אמר לו, לא די שלא בירכו אותי, הם קיללו אותי)
- אמר ליה: מאי אמרו לך?
- הכי והכי אמרו לי.
- אמר ליה: הנך כולהו ברכתא נינהו; (אמר לו, הללו כולן ברכות הן)
תזרע ולא תחצד - תוליד בנים ולא ימותו.
תעייל ולא תיפוק - תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון. (תכניס כלות ולא ימותו בניך והכלות יחזרו לאביהן)
תיפוק ולא תעייל - תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך. (בנותיך ינשאו לגברים ולא ימותו בעליהן שיצטרכו לחזור אליך)
ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך - דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא, (שתרגיש כמו דייר זמני בעולם הזה, וכמו בבית בעולם הבא)
דכתיב: "קרבם בתימו לעולם", אל תקרי "קרבם" אלא "קברם".
לבלבל פתורך - בבני ובנתא, (שיתהפך שולחנך מרוב בנים ובנות קטנים שיסתובבו סביבו)
ולא תיחזי שתא חדתא - דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי. (שלא תמות אשתך ותתחתן עם אשה אחרת)
רש"י מסכת מועד קטן דף ט
פרשת נדרים - מסכת נדרים.
ביום השמיני - של חג, היינו בעשרים ושתים.
וכתיב וביום עשרים ושלשה - אלמא דבעשרים ושתים, ובעשרים ושלשה איפטרו מיניה.
של צורה - כלומר: חכמים.
פלס מעגל רגלך - כלומר: שקול מצות ועיין בהן, איזו מצוה גדולה, ועשה הגדולה.
וכתיב ארח חיים פן תפלס - דמשמע: כל מצוה שתבא לידך - עשה אותה, בין גדולה בין קטנה, ואל תניח קטנה מפני הגדולה.
מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים - תפלס, פלס מעגל רגלך, שתעשה אתה הגדולה, וחבריך יעשו קטנה.
ובמצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים - אל תפלס, אלא מצוה שבא לידך, בין גדולה בין קטנה - עשה.
וכל חפציך לא ישוו בה - שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה.
חפצי שמים ישוו בה - כלומר, שאם יש לך לעסוק במצוה - תבטל תלמוד תורה, ועסוק במצוה.
דאפילו חפצי שמים לא - דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה.
תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל - משמע ליה בסחורה; תעייל ולא תיפוק - שתביא סחורה ולא תמכרנה, תיפוק ולא תעייל - שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה.
תעייל כלתא - שדרך כלתא הולכת אצל הבעל.
ולא תיפוק - דלא לימות בנך, דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו.
שתא חדתא - זו שנה ראשונה של נישואין, דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כד).
ליחרב ביתך - בית קברתך, דלא תמות, אלא תחיה לאורך ימים.
ההסבר שנראה לי- יהודה בן גרים הוא רבי יהודה בן גרים. וכשם שר' שמעון בר יוחאי אינו רוצח המונים, כך גם תלמידו הגדול ר' יהודה בן גרים אינו מפיץ לשון הרע. והגמרא קוראת לו יהודה ולא רבי יהודה כי באה תקלה על ידו, לפחות לפי הסיפור הפשוט. וגם תקלה זו באה בעקיפין, שהרי לא הוא סיפר למלכות אלא הוא סיפר למישהו, ואח"כ זה התגלגל והגיע איך שהוא למלכות.
מההקשר שקודם לסיפור המערה נראה כי הגמרא רוצה להציף את הצורך להיזהר גם בדיבור דברים פשוטים, וגם במסגרת של אנשים שנראה לך שהם בסדר, כי הדברים לפעמים מתגלגלים בצורה שאין לך שליטה עליהם.
