פרק 20 אביו של ר' ירמיה ונתן דצוציתא

נתן דצוציתא - על שם ניצוצין דנורא שהמלאך פשט את ידו וקיבל תשובתו,
לישנא אחרינא: על שאחזו המלאך בציצית ראשו.

כבר ברש"י שתי גרסאות לשמו של נתן דצוציתא, בשתיהן אין רש"י מכביר מילים.
לפי הסבר ראשון הצוציתא הן ניצוצות של אש. ניצוצות אלה נגרמו ע"י המלאך שפשט ידו וקיבל (או כאילו קיבל) את תשובתו של עוקבן בר נחמיה. במילה 'תשובתו' הכוונה היא למהלך של חזרה בתשובה, כנראה על חטא מסוים שעשה.
האם הניצוצות נשארו לאחר שהמלאך החזיר את ידו? האם הם סימן שנשאר על גופו של נתן דצוציתא כדי שידעו שתשובתו התקבלה? מה בכלל היה חטאו? כל אלה אינם מבוארים בהסברו הראשון של רש"י.
לפי ההסבר השני, הציצית היא ציצית ראשו של עוקבן בר נחמיה, שיערו, ובשלב כלשהו אוחז המלאך בציצית זו. לא ברור אם המלאך רק אחז בה או גם משך את עוקבן בר נחמיה לשמים. לפי הסבר זה לא נותרו סימנים כלשהם בגופו של נתן דצוציתא, וכל שמו לא בא לו אלא על שום המאורע שקרה לו בזמן שחזר בתשובה.
שני ההסברים מנסים לגשר בין הכינוי 'דצוציתא', והסיפור המופלא של ר' יוסף על החלום שחלם. אולי זה גם המקור למלאך המופיע בשני ההסברים.

הסבר שלישי, שונה משני אלה, שאינו קשור למלאך כלשהו, אך קשור לדברי רב יוסף באופן אחר, מביא תוספות. הצוציתא היא נר שדלק על ראשו של עוקבן בר נחמיה בגלל התשובה שעשה, והעובדה שלא חזר ושנה בחטאו. (כשתוספות אומר 'נר' אני מניח שהוא מתכוון למעין נר, לתמונה כלשהי של נר מעל לראשו, לא לנר אמיתי, שליוותה אותו גם לאחר שהמעשה הסתיים, לפחות פרק זמן מסויים):

תוספות מסכת שבת דף נו עמוד ב

דצוציתא - אומר ר"ת דאמר במדרש שהיה נר דולק על ראשו.

לא ידוע לנו לאיזה מדרש כוונתו של רבינו תם.

מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף נו עמוד ב

רבי עקיבא איגר מסכת שבת דף נו עמוד ב

תוס' ד"ה דצוציתא וכו' על ראשו. עיין סנהדרין דף לא ע"ב ברש"י ד"ה לדזיו ליה.

   כמו  בעל ספר יוחסין, גם ר' עקיבא אייגר שולח אותנו למסכת סנהדרין.

דף על הדף מנחות דף מד עמוד א

במדרש הגדול (פר' שלח) איתא,
שהמעשה היה עם א' ששמו נתן ע"ש.
וברש"י (שבת נ"ו: ד"ה נתן דצוציתא וכו') כתב שנקרא כך על שם שאחזו מלאך בציצית ראשו ע"כ.
וברש"י סנהדרין ל"א: ד"ה לדזיו לי' וכו' מש"כ,
ובערוך השלם (כרך ה' עמ' שצ"ז) מביא שלשון של אש יצא מד' ציציותיו ע"ש.
וי"ל דהכוונה למעשה במנחות כאן דבאו ד' כנפות הציצית וטפחו לו על פניו ויצאו מהם לשונות של אש, ובגלל זה נרתע מלעשות העבירה ודו"ק היטב.

   לאחר שהוא סוקר מספר פירושים הוא מנסה לעשות שילוב של פירוש הערוך עם הסיפור במסכת מנחות על האדם שהיה זהיר במצוות ציצית.




ספר חרדים ידיעת הבורא יתברך פרק ג

ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה ונתן עיניו באשה אחת ועלה בלבו טינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה אותה אשה כלום ממנו ומתוך דוחק' נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרו ליה נתן דצוציתא במסכת שבת על שם נצוצין דנורא
הכא נמי להכי כתבי ליה הכי על שם האור שהיה זורח על ראשו עכ"ל בסנהדרין .
וכן כתבו נמי בתוספות בשבת.
ואף על פי שהאור נסתר לעיני המון העם לחסידים הקדושים היה נגלה.
בזמן הגמרא, ומי שיודע בעצמו שהוא צדיק גמור או בעל תשובה גמור צריך שיהיה תמיד בישוב ובכובד ראש ונותן לב על אור הזה שעל ראשו כי מה' היתה לו ואם אינו רואה אותה בעיני בשרו תהיה האמונה חזקה בלבו כעין ראיה.
והרי אתה רואה במלכותא דארעא הגינ"י שאשרוש שיש על ראשיהם כובע לבן הוד מלכות על גבי הכובע שלהם והם מתפארים בו ונכבדים בעיניהם, וזהו פירוש שני בפסוק החכם עיניו בראשו שכתבתי לעיל. והכי מפורש בפ' בלק בזהר בדרש הינוקא וז"ל: פתח ואמר, החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עיניו דבר נש אלא בראשו דילמא בגופיא או בדרועיא דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגילויא דרישא ד' אמות מ"ט דשכינתא שריה על רישיה וכו'



תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לא  ב' - שלחו ליה למר עוקבא: לדזיו ליה כבר בתיה, שלם!
עוקבן הבבלי קבל קדמנא: ירמיה אחי העביר עלי את הדרך, ואמרו לו, השיאוהו ויראה פנינו בטבריא.
הא גופא קשיא; אמרת! אמרו לו - אלמה דיינוה אתון. השיאוהו ויראה פנינו בטבריא אלמא שדרוהו הכא!
- אלא הכי קאמרי: אמרו ליה - דיינו אתון, אי ציית - ציית, ואי לא - השיאוהו ויראה פנינו בטבריא.
רב אשי אמר: דיני קנסות הוה, ובבבל לא דיינו דיני קנסות. והא דשלחו ליה הכי - כדי לחלוק כבוד למר עוקבא. הדרן עלך זה בורר.

   בבבלי סנהדרין ל"א ב', אגב דיון בסוגיית הזמנה לדין שלא במקום שבו אתה גר, וכן ענייני דיני קנסות, מביאה הגמרא את הסיפור על זימונו של מר עוקבא לדין. הגמרא מכנה אותו 'בעל הזיו', זה שיש אור על פניו או ראשו.

   מכל הסיפור הזה, מה שחשוב לעניינינו הוא הכינוי שמכנים את מר עוקבא כאחד שיש איזה זיו מיוחד על פניו, אולי בדומה למשה, אולי באופן אחר. רש"י על המקום מסביר שהוא חשק באשה נשואה, היא לא התרצתה לו והוא נהיה חולה. לאחר זמן מה היא הייתה צריכה ללוות ממנו כסף ובשביל לקבל את ההלוואה הייתה מוכנה להתרצות לו. אבל הוא כבר עשה תשובה ולא רצה ממנה שום טובת הנאה. ועל מעשה זה של חזרה בתשובה ועמידה מחדש בניסיון, זרחו פניו והיה עליהם אור מיוחד.

בעל חשוקי חמד שבת נו ב', בער 'נתן דצוציתא' ובהתייחס לשאלה האם מותר להכנס לניסיון גדול בגילוי עריות כדי לשחרר אסיר מהכלא עונה:

תשובה. נאמר באוצר המדרשים (אייזנשטיין דף 325 ז'):
ויהי איש אחד מעשירי ישראל שמו נתן דציצותא ויאהב אשה אחת בעולת בעל ושמה חנה, והיה בעלה עני ביותר והאשה הזאת היתה יפה עד מאד, ויצר לנתן להתחלות בעבור חנה,
ונכנסו אליו הרופאים ואמרו לו לא תוכל להרפא עד שתשכב עמה,
ויאמרו חכמי ישראל ימות ואל יעבור עבירה זו,
אמרו הרופאים תבא ותספר עמו,
ואמרו חז"ל ימות ואל תספר עמו.
ויאריך חליו מאד, והיו חובות הרבה על בעל חנה ויקחוהו ויתנוהו לבית הסוהר כי לא היה לו מה ליתן לבעלי חובותיו,
והיתה אשתו טוה ביום ובלילה וקונה בדמי המטוה מאכל והיתה מולכת לו לאכול, ויהיה ימים רבים במשמר ותקצר נפשו למות.
ויהי היום ויאמר לאשתו: הפודה נפש אחת ממיתה כאלו מקיים נפשות רבות, ואני קצתי בחיי בבית הסוהר, חושי ולכי לנתן דציצותא ובקשי ממנו כי ילוה לי הממון ויפדה את נפשי ממות,
ותאמר לו: הלא ידעת אם לא שמעת שהוא חולה נוטה למות בעבורי, וכל יום ויום יבואו שלוחיו אלי בממון הרבה ואיני מקבלם מהם, ואומר להם שלא יראו פני לעולם, ואיכה אלך אליו להלוות לי ממון, אם היית בן דעת לא אמרת אלי כדבר הזה, שמא בהאריך יסוריך יצאת מדעתך. ותקצוף עליו ותלך לביתה בחרי אף ולא באה אליו שלשת ימים,
ויהי ביום הרביעי ותחמול עליו ותאמר אלכה ואראנו בטרם ימות ותלך ותמצאהו נוטה למות,
ויאמר לה: הקדוש ברוך הוא יבקש עלבוני וחמסי ממך ויתפשך בעוני, אבל אני רואה שתרצי שאמות בכאן ושתנשאי לנתן לאשה.
ותאמר לו: גרש אותי ועזבני ולא אבוא אליו באיסור,
ויאמר לה: הלא זה דברי שאת חפצה להנשא לו,
ותזעק בקול גדול ותפול על פניה ותאמר: מי שמע כזאת, האיש הזה יאמר לכי נאפי והטמאי והוציאני מבית האסורים,
ויאמר לה בעלה: לכי מעלי ועזבני עד שירחם הקדוש ברוך הוא עלי,
ותלך לביתה. ותחשוב בצרתה ובצרת בעלה, ותחמול עליו, ותברר לבה, ותתפלל חנה ותאמר: אנה ה' הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה,
ותלך לבית נתן דציצותא, ויראוה סריסיו וימהרו לנתן להגיד הנה חנה עומדת בשער,
ויאמר להם: אם אמת הדבר תהיו חפשים,
ותבא בחצר, ותאמר לו שפחתו: הנה חנה באה,
ויאמר לה: גם את תהיי חפשית,
ותבא אליו חנה,
וישא עיניו ויאמר לה: גבירתי מה תרצי ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך ותעשה,
ותאמר לו: שאלתי ובקשתי שתלוה לאישי כך וכך שהוא חבוש ואסור בבית האסורים מהיום כמה ימים ולך תהיה צדקה מאת ה',
ויצוה את עבדיו להוציא הממון וליתן לה חפצה, ויאמר לה: הנני עשיתי רצונך ואת יודעת שאני חולה מאד מאהבתי אותך, עשי רצוני והחייני,
   ותאמר לו חנה: הנני בידך ותחת כנפיך ואין לי להמרות את פיך, אבל אודיעך שבאה לך שעה לקנות חיי העולם הבא והזהר שלא תפסיד שכרך וטוב העוה"ב בדבר מועט ולא תאסרני על אישי, וחשוב שהגעת לחפצך דבר שתתנחם באחריתך. ראה כל מי ששמע ליצרו כמה ינחם בלי תועלת, וזו לך שעה קלה ומועטת לקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב שלא יוכל כל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל הרבה וביגיע גדול, ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה ואם תשמע לשכלך ותגער ביצר הרע אשריך וטוב לך.

   כשמוע האיש דבריה, ויגער ביצר הרע, ויקם ממטתו, ויפול על פניו ארצה, ויתנפל לפני ה', ויתחנן אל ה' להכניע יצרו ולשבר תאותו ולהדריכו בדרך הטובה והישרה ולהורות אותו תשובה שלימה ולסלוח עונותיו.
ויענהו ה' בהכנעו לפניו ויעתר לו,
ויאמר נתן לחנה: ברוכה את וברוך טעמך אשר מנעתני מבוא בדמי עבירה והושעתני, לכי לשלום לביתך.
ותלך ותפדה את בעלה ותוציאהו מבית הסוהר, ותגד לו את אשר עשתה ולא האמין לה בעלה כי חשדה אותה שנתן בא עליה והיא העלימה זאת ממנו.
   ויהי כי ארכו הימים וישקף רבי עקיבא בעד החלון וירא איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול וזוהר מזהיר כשמש, ויקרא אחד מתלמידיו ויאמר לו: מי זה האיש הרוכב על הסוס?
ויאמרו לו: זה הוא נתן רועה זונות,
ויאמר לתלמידיו: תראו כלום על ראשו?
ויאמרו לו: לאו,
ויאמר להם: מהרו והביאוהו אלי,
ויבא לפניו ויאמר לו: בני ראיתי על ראשך אור גדול בלכתך ואני יודע שאתה מיורשי עוה"ב, ועתה הודיעני מה עשית?
ויודיעוהו דברי חנה.
ויתמה ר"ע מאד על התאפקו והכנעו לכבוש את יצרו הרע והתרחקו מהעונות ותשובתו בתשובה שלימה, ויאמר לו: אמנם עשית דבר גדול וע"כ הזריח הקדוש ברוך הוא על ראשך זיו גדול שראיתי, והנה זה בעולם הזה על אחת כו"כ הטוב הצפון לך בעוה"ב. ועתה בני שמעני וקח עצתי ושב לפני ואלמדך תורה,
ויעשה כן וישב לפני ר"ע, ויפתח הפותח ואין סוגר את לבו בתורתו, לימים מועטים הגיע למעלה גדולה מאד בחכמה וישב בצד ר"ע במעלה אחת.
ויהי היום ויעבור בעל חנה על מדרש רבי עקיבא וישאל את אחד מתלמידיו איכה עלה נתן לגדולה זאת? ויספרו לו כל המעשה, ויאמין האיש לדברי אשתו ותשקוט נפשו מרוח הקנאה שעבר עליו מהחשד שחשד אותה, ויבא אל ביתו וישק ראש אשתו ויאמר: לה מחלי לי על אשר חשדתיך בדבר נתן, על שראיתיו היום עם ר"ע ושאלתי והגידו לי כך וכך, הקדוש ברוך הוא ירבה שכרך כפלי כפלים כי הייתי בדוחק גדול בנפשי עד שהושיעני הקדוש ברוך הוא ברחמיו בדבר הזה שנגלה אליו היום.

ויעוין ברש"י (סנהדרין דף לא ע"ב ד"ה לדזיו) שרמז לדברי המדרש אלו.
   וברש"י במסכת שבת דף נו ע"ב (ד"ה נתן) נאמר שלכן נקרא נתן צוציתא על שם ניצוצין דנורא שהמלאך פשט את ידו וקיבלו תשובתו. והנה חנה נכנסה לנסיון גדול, כי נתן היה קרוב מאד לטמא אותה, ובכל זאת נכנסה לנסיון זה. אך יתכן שסמכה על יראת שמים שבה שתצליח להשפיע עליו בל יחטא וכמו שהוכיח סופו.