פרק 2 – הטקסט בתלמוד הבבלי, מול הסיפור ב'כה עשו חכמינו' (חז"ל לילדים)
תלמוד בבלי שבת לג-לד | כה עשו חכמינו |
|
|
| רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר במערה |
|
|
ומדוע קראו לו ראש המדברים בכל מקום?
שישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון,
וישב יהודה בן גרים אצלהם.
פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו:
תקנו שווקים,
תקנו גשרים,
תקנו מרחצאות.
רבי יוסי שתק.
נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר:
כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן,
תקנו שווקין - להושיב בהן זונות,
מרחצאות - לעדן בהן עצמן,
גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. | פעם ישבו ביחד שלושה מחכמי-ישראל הגדולים: רבי יהודה, רבי יוסי, ורבי שמעון בר יוחאי,
וישב על-ידם רבי יהודה בן גרים, והקשיב לדבריהם.
שוחחו החכמים על הרומיים, ששלטו אז בארץ-ישראל וגזרו הרבה גזרות רעות על ישראל.
רבי יהודה חשב שאפשר למצוא בהם גם משהו טוב.
- כמה נאים מעשיהם של אומה זו! אמר לחבריו:
בנו שווקים, למכור ולקנות בהם כל מיני סחורות.
בנו גשרים, לעבור בהם על הנהרות והנחלים.
הקימו מרחצאות יפות, והתרחץ בהן במים חמים או צוננים.
רבי יוסי שמע את דבריו ושתק. הוא- לא רצה לשבח את הרומיים, אבל גם חשש לדבר בגנותם (ברעתם).
אך רבי שמעון זכר את כל הרעות, שעשו הרומיים-
שרפו את בית המקדש, הרגו עם רב, לא חסו (ריחמו) על חכמי התורה, ואפילו את רבי עקיבא האבוב על כולם הרגו.
ענה רבי שמעון ואמר:
כל מה שעשו ותיקנו, רק להנאתם ולטןבתם הם תיקנו, וכל המעשים הללו רעים בשבילנו!
הלך רבי יהודה בן גרים וסיפר לכמה אנשים, מה ששמע מפי החכמים. לא כדי להלשין סיפר חס ושלום, אלא, אולי, כדי ללמד את דעתו של רבי שמעון בענייני השעה לשאר התלמידים.
אבל הללו סיפרו לחבריהם, ואלה שוב לאחרים, עד שלבסוף נשמעו הדברים אצל השרים הרומיים ואצל המלך עצמו. |
אמרו:
יהודה שעילה - יתעלה,
יוסי ששתק - יגלה לציפורי,
שמעון שגינה - יהרג. . | אמרו:
- יהודה שעילה (ששיבח) אותנו, יקבל פרס, הוא יתעלה ויהיה איש חשוב, ראש ליהודים יהיה.
יוסי, ששתק- נעניש אותו בעונש קל, יעזוב את עירו ויגור בעיר ציפורי, על ראש ההר,
אבל שמעון, שדיבר עלינו דברים רעים- הוא ראוי לעונש קשה, יהרג! |
הלך הוא ובנו התחבאו בבית המדרש.
כל יום הייתה ביאה להם אישתו פת וכד מים ואכלו.
כשהתחזקה הגזירה,
אמר לו לבנו: נשים דעתן קלה עליהן,
אולי יענו אותה והיא תגלה להם | שמע רבי שמעון בר-יוחאי, מה זוממים הרומיים לעשות לו, והתחבא בבית המדרש, וגם בנו אלעזר התחבא יחד עימו.
יומם ולילה ישבו בבית-המדרש ולמדו תורה ולא יצאו החוצה, שלא יראו אותם ויגלו את מחבואם.
ואשתו של רבי שמעון הייתה מביאה להם כל יום לחם וכד מים בסתר, וגם מחצלות הביאה להם, לשכב עליהן בלילה.
אבל הרומיים החמירו את חיפושיהם וגם איימו על כל מי שיעזור להם לברוח או להתחבא.
פחדו רבי שמעון בר-יוחאי ובני מאד.
גם חששו, שמא יאלצו (יכריחו) את אשת רבי שמעון לגלות את מחבוא בעלה ובנה. |
הלכו התחבאו במערה.
התרחש נס
נבראו להם עץ חרוב ומעיין מים. | קמו והתחבאו באחת המערות שבהרי הגליל, במקום בודד ורחוק מכל ישוב. איש לא ידע את הדרך אל המערה, והרומיים לא יכלו לגלות אותם.
כאן היו רבי שמעון ובנו בטוחים מן הרודפים,
אבל מנין יהיה להם מזון ומים במקום שמם זה? הלא איש לא בא אליהם, וגם הם פחדו לצאת משם!
עשה להם הקב"ה נס וברא עץ-חרוב ומעין במערה. אכלו רבי שמעון ובנו חרובים ושתו ממי-המעין. |
והיו פושטים בגדיהם, והיו יושבים עד צווארם מכוסים בחול,
כל היום היו לומדים תורה,
בזמן התפילה היו מתלבשים ומתפללים,
ואח"כ היו פושטים בגדיהם כדי שלא יבלו. | את בגדיהם שמרו, שלא יבלו ולא יתקלקלו, כי לא היו להם אחרים במקומם.
לכן לבשו אותם רק בשעה שעמדו להתפלל, ואחר-כך פשטו אותם והתכסו בחול שעל רצפת המערה עד לצואר, וכך ישבו ולמדו תורה. |
ישבו שנים עשר שנים במערה.
בא אליהו ועמד בפתח המערה,
אמר:
מי יודיע לבר יוחי שמת קיסר והתבטלה גזירתו?
יצאו. | שתים-עשרה שנה נשארו במערה, לא ראו בני-אדם ולא דיברו כי-אם זה עם זה, שהרי לבדם היו שניהם, האב והבן. גופם נעשה רזה מאד ועורם התייבש ונסדק ע"י החול, שבו ישבו. אך הם לא שמו את ליבם לכך, כי במקום זה, בו איש לא הפריע אותתם, זכו ללמוד את דברי-התורה יותר מאשר בזמן שחיו עוד בין אנשים והיו עסוקים בעניינים שונים.
אחרי שתים-עשרה שנה בא אליהו הנביא, עמד בפתח המערה וקרא:
- מי יודיע לרבי שמעון בר-יוחאי, שמת מלך רומי שרדף אותו, וגזרתו התבטלה !
יצאו רבי שמעון ובנו אלעזר מן המערה,. |
ראו אנשים חורשים וזורעים,
אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף.
יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! | אבל לא יכלו להתרגל לחיות שוב בין בני-אדם רגילים, שעיקר דאגתם לפרנסתם, חורשים וזורעים כל היום, ולומדים תורה אך מעט. לא יכלו עוד להבין אנשים כאלה |
חזרו הלכו.
ישבו שנים עשר חודשי שנה.
אמרו: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש.
| וחזרו אל המערה שלהם.
|
יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!
יצאו,
כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר - היה מרפא רבי שמעון.
אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. | בתום שנה יצאו, כי כך ציוה עליהם הקדוש ברוך-הוא. |
בזמן פנות היום בערב שבת ראו את אותו זקן שהיה אוחז שתי אגודות הדסים ורץ בין
השמשות.
אמרו לו: אלו למה לך?
אמר להם: לכבוד שבת !
ותסתפק באחד?
- אחד כנגד זכור, אוחד כנגד שמור.
- אמר לו לבנו: ראה כמה חביבין מצות על ישראל!
התיישבה דעתו. | ראו זקן אחד רץ מהר לביתו לפני כניסת השבת, ובידו שתי חבילות של הדסים.
שאלו אותו: למה לך הדסים אלה?
אמר להם: לכבוד שבת הם, כי ריח טוב להם.
אמר רבי שמעון לבנו: ראה כמה חביבות מצוות על ישראל !
אז נרגעו ונחה עליהם דעתם וחזרו לחיות בין בני אדם, |
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לפניו,
הכניסו לבית בנו
היה מגרד את בשרו, ראה שהיו לו פצעים בגופו,
היה הולך ובוכה, והיו נושרות דמעות עיניו וגורמות לו לצווח מכאב.
אמר לו: אוי לי שראיתי אותך כך!
- אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך.
דבתחילה כשהיה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא - היה מתרץ לה רבי פנחס בן יאיר
תריסר תירוצים, לסוף כי הוה משי רבי פנחס בן יאיר קושיא - הוה מפרק ליה רבי שמעון
בן יוחי עשרין וארבעה תירוצים. |
גם לימדו רבים להבין את דברי-התורה, כפי שהם עצמם זכו ללמוד ולהבין אותם בעודם במערה
|
אמר: הואיל והתרחש נס -
אלך אתקן דבר,
שכתוב: ויבא יעקב שלם
ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.
ויחן את פני העיר
אמר רב: מטבע תיקן להם,
ושמואל אמר: שווקים תיקן להם,
ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.
|
|
אמר: האם יש כאן דבר שצריך תיקון?
- אמרו לו: יש מקום דיש בו ספק טומאה,ויש להם צער לכהנים להקיפו.
אמר: יש אדם שיודע שהוחזקה כאן טהרה?
אמר לו אותו זקן: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה.
עשה הוא גם כן כך,
כל מקום שהיה קשה - טהרו, וכל מקום שהיה רפוי- ציינו |
|
אמר אותו זקן: טיהר בן יוחי בית הקברות!
אמר לו: אם לא היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו - יפה אתה אומר.
עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל
שכן?
נתן בו עיניו, ונחה נפשיה. |
|
יצא לשוק, ראה את יהודה בן גרים,
אמר: עדיין יש לזה בעולם?
נתן בו עיניו, ועשהו גל של עצמות.
|
|
|
|
ההשוואה הטבלאית מאלפת.
נמנה את ההבדלים העיקריים:
1. כבר בכותרת נותנים ב'כה עשו' שם לבנו של רשב"י, דבר שבכל הסיפור הארוך בבבלילא
מצאנו.
עצם הזכרת בנו בכותרת משווה את מעמדו בסיפור. בבבלי מעמדו משני ביותר.
2. יהודה בן גרים מהבבלי נהיה רבי בגרסת 'כה עשו'. לא כל המפרשים מסכימים עם זה
אני כן, אבל הבבלי לא כינה אותו בתואר רבי.
3. 'כה עשו' מלמד סנגוריה על רבי יהודה בן גרים והאופן שבו התגלגלו דבריו ונשמעו לאזני
הרומאים. בבבלי, לפחות לפי שיטת רשב"י יש על כך ביקורת. אבל בבבלי יש כנראה
ביקורת על עצם הביקורת של רשב"י בעניין זה.
4. רבי יהודה מגדיר את עשיית השווקים, הגשרים והמרחצאות כ'תיקון'. 'כה עשו' מגדיר זאת
כבניין סתמי, הקמה ותו לא.
בשיטת רבי שמעון ב'כה עשו', נכנסים חשבונות גדולים שיש לעם ישראל עם הרומאים.
בבבלי אין זכר לכל זה, זו פשוט אנוכיות לשמה.
5. אין זכר לזונות, לכס, לעידון עצמי בגרסת 'כה עשו', בשונה מהבבלי.
6. 'כה עשו' מרומם קצת את התקופה שבה התחבאו בבית המדרש. הוא מוסיף שהם למדו
שם תורה.
'כה עשו' משמיט את 'נשים דעתן קלה'.
7. גם במערה מודגש ב'כה עשו' שהם למדו תורה. בבלי לא אומרים זאת בפירוש.
ב'כה עשו' מדגשת בדידותם במערה.
8. כל הביטויים החריפים על שריפת המקומות, על עוסקים בחיי שעה, וכן 'להחריב את עולמי
יצאתם', מושמטים לחלוטין בגרסת 'כה עשו'.
ב'כה עשו' יש הצדקה לכך שר' שמעון ובנו אינם מסתדרים עם העולם.
9. המשפט 1משפט רשעים בגהינום שנים-עשר חודש' מושמט ב'כה עשו'..
ה'בת קול' מוחלפת ב'כה עשו' בקב"ה עצמו.
10. הקטע שגם אח,כ ממשיך הבן להכות והאב הוא המרפא, מושמט מגרסת 'כה עשו'.
כמו גם המשפט 'די לעולם אני ואתה'.
11. כל הקטע עם ר' פנחס בן יאיר חסר ב'כה עשו'.
גם הקטעים עם טיהור בית הקברות, טעותו של רשב"י, הזקן שהודיע לו שטעה, והריגת
יהודה בן גרים בסוף, מושמטים לחלוטין מגרסת 'כה עשו'.
גרסת 'כה עשו חכמינו' משמיטה קטעים 'טעונים' רבים. כך גם עושות הגרסאות הא"י של סיפור המערה. כלומר, הבבלי הוסיף פרטים פיקנטיים רבים. פרטים אלה משנים באופן מהותי את אופיו של השיפור ואת המסר העולה ממנו.
השאלה הגדולה היא מה רצה הבבלי לומר, בזה שהוסיף את כל הפרטים שחסרים בגרסאות האחרות.?
על כך בפרקים האחרים שבחיבור זה.
