פרק 19
כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה
הקטע התלמודי העוסק ביאשיהו קצר למדי-
בבלי שבת נ"ו ע"ב (גרסת פרוייקט השו"ת 26+)
1 אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר יאשיהו חטא - אינו אלא טועה,
שנאמר [מלכים ב' כב]: "ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו".
אלא מה אני מקיים [מלכים ב' כג]: "וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו' "?
- שכל דיין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן.
5 שמא תאמר: נטל מזה ונתן לזה?
- תלמוד לומר: "בכל מאדו" - שנתן להם משלו.
ופליגא דרב,
דאמר רב: אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו, ואחד בדורנו.
ומנו - אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא,
10 ואמרי לה: אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא.
דאמר מר: רבי אבא ואחא אחי הוו.
זהו הקטע השישי והאחרון הפותח במשפט 'כל האומר פלוני חטא אינו אלא טועה'. במשפט הראשון מצטטת הגמרא את ר' יונתן שלכאורה אומר שיאשיהו לא חטא.
הגמרא שואלת, הרי כתוב ששב, שעשה תשובה, ואם עשה תשובה הרי מכאן משמע שהיה לו על מה לעשות תשובה, כלומר הוא חטא לפני כן ולכן עשה תשובה?
תשובת הגמרא: הוא תיקן את כל עיוותי הדין שנעשו בימיו כמלך קטין, למעשים אלה מתייחס הפסוק במילה 'שב'.
ליתר הבהרה מוסיפה הגמרא, אין כאן תשובה במובן 'חזרה בתשובה', אלא במובן 'להשיב', 'להחזיר'. יאשיהו החזיר כסף לאלה שדינם עוות (בגמרא כתוב 'שכל דיין', לכאורה את כל הדינים הוא החזיר. אני כתבתי שרק את הדינים המעוותים הוא החזיר). לפי הקטע הפותח, יאשיהו לא שב בתשובה כיוון שלא חטא כלל, אלא השיב כספים לאנשים שדינם עוות ע"י שופטים שהיו כשהיה קטן.
בשורה 7 מציין התלמוד שכל מה שנאמר קודם נתון במחלוקת. הצד האחד טוען שיאשיהו כלל לא חטא, כדרך שראינו, והצד השני הוא דעת רב, שיאשיהו חטא ושב בתשובה.
כשהגמרא אומרת 'ופליגא דרב', שהדברים האחרונים חולקים על דברי רב, למי היא בדיוק התכוונה? מי הוא זה שחולק? האם זה ר' יונתן או ר' שמואל בר נחמני? האם זה הסתמא דגמרא? איזה דור אמוראים מייצגת הסתמא דגמרא? נניח לצורך העניין שמדובר על דורות העריכה המאוחרים של התלמוד.
רב מוזכר בצורה כזו או אחרת, ישירות, או באמצעות רב יהודה, בשלוש מתוך ששת הקטעים של 'כל האומר'. בקטעים 2 (בני עלי), 4 (דוד), 6 (יאשיהו). מעניין אם יש לזה משמעות כלשהי. בקטע על ראובן מוזכר רבא, בקטע על בני שמואל לא מוזכר אפילו אמורא אחד, ובקטע על שלמה מוזכר שמואל כמצוטט ע"י רב יהודה.
בקטע על בני עלי רב הוא זה שמצוטט כאומר שפנחס בן עלי לא חטא, והגמרא בקטע מיוחד הנפתח ב'גופא', ממקדת את מבטה בדברי רב ו'חוקרת' אותם כביכול. באותו קטע של 'גופא' מתברר שפנחס לא חטא באותו חטא של חופני, בין אם זה שכיבה עם הנשים הצובאות פתח אוהל מועד, בין אם זה נטילה בכוח של חלקים מהקרבנות, בין אם זה מעשים אחרים, אלא שבגלל שפנחס לא הוכיח את חופני, נכלל גם הוא בהגדרת הכתוב את בני עלי כחוטאים. למעשה יוצא לפי דברי רב שפנחס חטא, אבל בחטא אחר, 'אפור' יותר.
בקטע על דוד, רב הוא זה שמצטט את רבי וטוען שרבי, בגלל מוצאו, היה הופך בזכותו של דוד. לטענת רב, במקום שהוא אינו מצטט את רבי, חטאו היחידי של דוד היה מעשה אוריה. אביי קשישא מביא בשם רב שדוד חטא בחטא נוסף. על זה שוב יש מיקוד מיוחד באמצעות 'גופא'. התופעה שפעמיים בכל הדפים האלה מתמקדים באמצעות 'גופא' בעניין מסוים ותמיד אלו דברי רב, היא תופעה מעניינת. גם בקטע ה'גופא הזה, יוצא שדוד חטא בקבלת לשון הרע, בהקשר הזה, סוג של מעשה בעל גוון 'אפור'. לפי שמואל היה לדוד במה להיתלות ולא הייתה שם קבלה של לשון הרע.
בסוף קטע ה'גופא' יש שתי מימרות של רב יהודה המצטט את רב, בהן מתואר הנזק האדיר שנגרם לעם ישראל לטווח של מאות שנים קדימה, בגלל חטאו של דוד.
אף כאן, בקטע על יאשיהו, רב הוא האומר שיאשיהו חטא ועשה תשובה.
בקטע על ראובן, ר' אליעזר ור' יהושע הם אלה שאומרים שראובן חטא ממש, ר' יהושע קצת יותר מרוכך.
בקטע על בני שמואל ארבעה תנאים, כולם מחייבים את בני שמואל בסוג של עבירות אפורות.
בקטע על שלמה תירוץ קושיית הגמרא הולך לפי שיטת ר' נתן ואח"כ ר' יוסי. בסוף הקטע שתי מימרות של רב יהודה בשם שמואל על תוצאות מעשיו של שלמה. ממימרות אלה יוצא ששלמה אכן חטא.
כנראה שהגמרא רוצה להבליט את העובדה שיש כאלה שקשה להם לומר על מלך או מנהיג מסוג אחר, שהם חטאו, ושעשו תשובה ממשית. אבל הגמרא מעמתת את דעתם של הללו מול דעתו של רב (דווקא רב !) ומצביעה על כך שלא רק שמלך יכול לחטוא, הוא גם יכול לחזור בתשובה, והוא גם יכול להיות גדול החוזרים בתשובה.
במקרה של בני עלי רב אומר שפנחס חטא ואין זכר, לא בפסוקים ולא בדרשת רב, שעשה תשובה. במקרה של דוד רב אומר שחטא, אולי בשני חטאים ויותר. לפי הפסוקים דוד הודה בחטאו וה' סלח לו, רב אינו מזכיר את תשובתו של דוד, לפחות לא כאן. (בבבלי מו"ק ט"ז ב':
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על - נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה").
במקרה של יאשיהו גם הפסוק וגם רב אומרים שיאשיהו עשה תשובה. התהליך המדורג של שלושת הקטעים האלה מעניין, ואולי רוצה להעביר מסר, כי גדולים ומנהיגים טועים וחוטאים, אך גם הם יכולים לעשות תשובה ולתקן, ובגדול. הם יכולים להוות דוגמא לשאר הציבור שעליו הם ממונים. אם תרצו יאשיהו הוא דוגמא מאלפת לכך.
יש כאן לפחות שתי בעיות נוספות-
א. כל המעשים אותם תיקן יאשיהו, לפי שורה 4, תוקנו כשהיה בין הגילים 8-18, מרגע שהומלך ע"י עם הארץ ועד שהגיע לגיל 18, שאז התחיל ברפורמות שלו. באותו פרק זמן של עשר שנים עשה הישר כדוד אביו ושום דבר חוץ מזה. מה בכלל אחריותו מבחינת גיל למה שנעשה?
ב. לא הוא עיוות את הדין אלא הדיינים שהיו בימיו, שאותם הוא קיבל בירושה מאביו אמון.
הגמרא, אם כן, שואלת מהמילה 'שב' במובן 'לשוב בתשובה', ומתרצת שמדובר בהשבת כספי דין מעוות, למרות שלא התרחשו באחריותו. לכאורה יוצא שיאשיהו לא חטא. וזה אכן תואם למה שלכאורה אמר ר' שמואל בר נחמני שיאשיהו לא חטא.
ועל זה חולק רב שאמר יאשיהו כן חטא, וגם עשה תשובה, והוא נחשב לאחד מבין החוזרים בתשובה הגדולים ביותר. רב אינו מפרט במה יאשיהו חטא, ועל סמך מה הוא קובע שחטא. כנראה שרב מתמקד בתשובתו של יאשיהו.
מאד בולטת העובדה, שהגמרא גם כאן, כמו בקטעי 'כל האומר' האחרים, בוחרת להתמקד בפסוקים בהם מוזכרת תשובתו (או השבתו) של יאשיהו, לדון בהם ולהזכירם שוב ושוב, לפרש אותם לעניין תשובה ותיקון, או 'השבה'), ולהתעלם מכל מיני פסוקים אחרים שמראים שיאשיהו היה צדיק מצעירותו ולא היה צריך לעשות תשובה באופן אישי על כלום.
הגמרא מתעלמת מכל מה שלא מעניין אותה ומתמקדת במה שמעניין אותה. הגמרא רוצה להבליט את אופציית התשובה של המנהיג, אותה תשובה הבאה מתוך עצמו, מתוך הכרת האמת בגיל צעיר, מתוך תום הילדות ושלמות הנפש כשהאדם עוד צעיר.
הגמרא, כצעד נוסף ועקבי לשל מה שעשתה קודם, מתמקדת ב'אומר', באותו גורם שהניע את התשובה, אותו גורם שהיה צריך להניע את התיקון. במקרה של ראובן היה זה יעקב, במקרה של בני עלי היה זה עלי ואח"כ האח, אצל בני שמואל היה זה שמואל, אצל דוד נתן הנביא, אצל שלמה איש האלוהים. אצל יאשיהו הגורם שהניע אותו היה פנימי, הוא עצמו, ולכן מתמקדת הגמרא בפסוקים העוסקים ב'מאודו', 'לבבו' ו'נפשו', המתארים את אופיים של מעשיו והנותנים רמז לרקע הנפשי שלהם.
אלמנט נוסף שבולט אצל יאשיהו, ומזכיר את דוד, שגם הוא דוגמא למנהיג שעשה תיקון והודה בטעותו, גם ליאשיהו לא היה כמעט אבא. אביו הרשע, אמון נפטר בהיותו בן שמונה. גם ישי אבי דוד לא היה בעל מעמד יותר מדי גדול בבית לחם. כנראה שעובדה זו 'שיחקה' לטובתם. אצל כל הארבעה האחרים היו אבות או חברים חכמים או נשים או אחים שסייעו להם לחפות על חטאיהם, אצל דוד ויאשיהו לא היה 'סינור של אמא' להתחבא מתחתיו. דוד הודה, יאשיהו שב בכל מאודו ובכל לבבו ובכל נפשו.
חוסר נוכחותו של ישי המרחפת כצל מעל הודאתו הדרמתית של דוד ומאפשרת אותה, מתכתבת עם אחת הסוגיות הסמוכות, ארבעה שמתו בעטיו של נחש. גם שם מוזכר ישי אבי דוד. גם אזכורו של יאשיהו בקטע 'כל האומר שלמה חטא' היא סוג של התכתבות עם יאשיהו, שהוא הבא ברשימה בקטעי 'כל האומר. וכך מתכתבים בני שמואל ושמואל עם עלי ובניו, שהרי שמואל היה נוכח בכל מה שעשו בני עלי במשכן, וחינוכם של בניו הם השתקפות של מה שראה אצל עלי ובניו. חטאו של שלמה מתכתב בצורה כלשהי עם הקטע של דוד ובת שבע. איפה היה דוד בזמן חינוכו של שלמה? איך קרה ששלמה שהיה חכם כ"כ חטא בסוף ימיו? האם לא קיבל מאביו חינוך מספיק טוב? האם לא ראה מול עיניו דוגמא אישית מדוד? יתכן שלכל הקשרים המילולים הללו יש פשר ומשמעות, אנחנו לא נעמיק בזה כאן. לכל אורך הסוגיות בבבלי שבת נ"ד-נ"ו מוזכרות שושלות של כהנים, שופטים, מלכים ומנהיגים שונים. נוצר רושם שכל הקישורים עליהם רמזתי, ביחד עם אמירות מפורשות יותר בגנות 'הזכות', הפרוטקציה, שממנה נהנים הבנים בגלל האבות והחברים, נועדו לבקר בחריפות את המערכת המעבירה בירושה תפקידים, נמנעת מביקורת, ולפעמים דורשת דרשות קיצוניות הרחוקות מהפשט, בזכות המנהיגים הסוררים.
פסוקי התנ"ך העוסקים ביאשיהו רבים באופן יחסי. נעיין בהם וננתח את תכנם בקיצור, ולאחר מכן נראה לאיזה מהפסוקים בוחר הדרשן התלמודי להתייחס, ומאיזה התעלם במפגיע:
מלכים ב' כ"א | דברי הימים ב' ל"ג |
| |
(יט) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמַלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה: (כ) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו: (כא) וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם: (כב) וַיַּעֲזֹב אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְקֹוָק: (כג) וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ: (כד) וַיַּךְ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: (כה) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (כו) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ בְּגַן עֻזָּא וַיִּמְלֹךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: | (כא) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:
(כב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו וּלְכָל הַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו זִבַּח אָמוֹן וַיַּעַבְדֵם: (כג) וְלֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יְקֹוָק כְּהִכָּנַע מְנַשֶּׁה אָבִיו כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה:
(כד) וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו וַיְמִיתֻהוּ בְּבֵיתוֹ:
(כה) וַיַּכּוּ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו |
| |
מלכים ב' כ"ב | דברי הימים ב' ל"ד |
| |
(א) בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: פ
(ג) וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יְקֹוָק לֵאמֹר:
(ד) עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם:
(ה) ויתנה וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בבית בֵּית יְקֹוָק וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת: (ו) לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת:
(ז) אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים:
(ח) וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְקֹוָק וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ: (ט) וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק:
(י) וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (יא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו: (יב) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: (יג) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ: (יד) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ: (טו) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: (טז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(יז) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: (יח) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ: (יט) יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְקֹוָק בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק: (כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר:
מלכים ב' כ"ג
(א) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (ב) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק: (ג) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק לָלֶכֶת אַחַר יְקֹוָק וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית
(ד) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְקֹוָק אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל: (ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם: (ו) וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְקֹוָק מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם: (ז) וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה: (ח) וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר: (ט) אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם: (י) וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ: (יא) וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית יְקֹוָק אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ: (יב) וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן: (יג) וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ: (יד) וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם: (טו) וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה: (טז) וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (יז) וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל: (יח) וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל יָנַע עַצְמֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן: (יט) וְגַם אֶת כָּל בָּתֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל: (כ) וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם:
| (א) בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:
(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: (ג) וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת:
(ד) וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים, וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ, וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם: (ה) וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל מזבחותים מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם: (ו) וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי בהר בתיהם בְּחַרְבֹתֵיהֶם סָבִיב: (ז) וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם: ס
(ח) וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת שָׁלַח אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וישבי וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: (י) וַיִּתְּנוּ עַל יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית יְקֹוָק וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית יְקֹוָק לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת: (יא) וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת וּלְקָרוֹת אֶת הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: (יב) וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין בִּכְלֵי שִׁיר: (יג) וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים: (יד) וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְקֹוָק מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה:
(טו) וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְקֹוָק וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן: (טז) וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת הַסֵּפֶר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר נִתַּן בְּיַד עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים: (יז) וַיַּתִּיכוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק וַיִּתְּנוּהוּ עַל יַד הַמֻּפְקָדִים וְעַל יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה: (יח) וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַיִּקְרָא בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (יט) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו: (כ) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַבְדּוֹן בֶּן מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: (כא) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה: פ (כב) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תוקהת תָּקְהַת בֶּן חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת: ס (כג) וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: ס (כד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו אֵת כָּל הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה: (כה) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי ויקטירו וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: (כו) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּיקֹוָק כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו ס כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ: (כז) יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק: (כח) הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר: פ
(כט) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (ל) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית יְקֹוָק: (לא) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְקֹוָק וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה: (לב) וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:
(לג) וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: פ
|
| |
מלכים ב' כ"ג (המשך) | דברי הימים ב' ל"ה |
| |
(כא) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה: (כב) כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה: (כג) כִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם:
(כד) וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְקֹוָק: (כה) וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְקֹוָק בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ: (כו) אַךְ לֹא שָׁב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה: (כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם: (כח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(כט) בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ: (ל) וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו: פ
| (א) וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיקֹוָק וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: (ב) וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק: (ג) וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיקֹוָק תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: (ד) והכונו וְהָכִינוּ לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ: (ה) וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם: (ו) וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ (ז) וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ: ס (ח) וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת: (ט) וכונניהו וְכָנַנְיָהוּ וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת: (י) וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ: (יא) וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים: (יב) וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיקֹוָק כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר: (יג) וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם: (יד) וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן: (טו) וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִים לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם: (טז) וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְקֹוָק כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ: (יז) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים: (יח) וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: ס (יט) בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה:
(כ) אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ: (כא) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ: (כב) וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ: (כג) וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד: (כד) וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ: פ (כה) וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת: (כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְקֹוָק: (כז) וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:
|
כמה נקודות עולות מן הפסוקים:
- הגמרא מתעלמת מקטעים ארוכים ומפורטים ביותר המתארים את מעשיו המיוחדים של יאשיהו בביעור ע"ז, בחגיגת הפסח ובדברים נוספים.
- עבדי אמון, אביו של יאשיהו, קשרו עליו והרגוהו.
- עם הארץ היכו את הקושרים והמליכו את יאשיהו לא אותו עם הארץ מתקופת חז"ל).
- בן שמונה היה כשהומלך.
- בגיל שתים עשרה התחיל לטהר את ירושלים מכל סוגי הע"ז שהייתה בה (דה"ב ל"ד 3).
- בגיל שמונה עשרה, לאחר שש שנים של טיהור הארץ מע"ז, התחיל בבדק הבית.
- עשה הישר בעיני ה' כדרך דוד 'אביו'.
- ביער ע"ז מיהודה וישראל, למרות שנחשב מלך יהודה. לפי דהי"ב ביער ע"ז מיהודה, שמעון, מנשה, ואפרים עד נפתלי (ל"ד 3-7). במל"ב קטע הרבה יותר ארוך ומפורט (כ"ג 4-20).
- נדגיש את נושא הבמות. לפי חלק מהפרשנים והחוקרים, העבודה בבמות ברובה הייתה לשם ה'. לכאורה, מפסוקים רבים במל"ב כ"ג, הקשורים ליאשיהו, רואים מציאות שונה-
- 5 במות לע"ז בערי יהודה.
- 8 במות לע"ז מגבע ועד ב"ש ובירושלים.
- 13 במות שבנה שלמה לאלוהי ע"ז מימין להר המשחית (לעשתורת, לכמוש, ולמילכום).
- 15 הבמה של ירבעם בבית אל (יתכן ששימשה רק לעבודת ה').
- 19-20 הבמות שבערי שומרון.
הבמות בממלכות יהודה וישראל, ולאיזה אלוהים עבדו בהם, היא שאלה שעסקו בה הרבה ולא נכנס אליה כאן. על פניו, נראה כי הייתה עבודה בבמות גם לע"ז, הן בממלכת ישראל, הן במה שנשאר מממלכת ישראל לאחר גלות עשרת השבטים, והן בממלכת יהודה.
- הוא מושווה בכתוב עצמו כאנטיתיזה לכל מלכי ישראל- שלמה, ירבעם בן נבט, מנשה ואחז.
- הוא מנסה להיצמד לתורת משה (גם על חזקיהו נאמר כי הלך בכל מצוות משה).
- עשה פסח אחרי הרבה שנים שלא נעשה פסח בירושלים. (במל"ב כ"ג 21-23 בקיצור, בדה"ב ל"ה 1-19 בהרחבה ניכרת).
- כורת ברית בין העם וה'.
- קורא לפני העם את התורה.
- נמצא בקשר עם חולדה הנביאה, שמנבאת את מותו וקבורתו 'בשלום' ואולי גם עם ירמיהו. 'ויקונן ירמיהו על יאשיהו... והינם כתובים על הקינות' (דה"ב ל"ה 25), הכוונה כנראה ספר ירמיהו או איכה. האם יש לנו קינות בהם מוזכר יאשיהו?
נבואתו של ירמיהו בפרק א' מתרחשת בשנה ה13 ליאשיהו. חלק אחר מנבואותיו מתוארכות לתקופת יהויכין וצדקיהו, כמה עשרות שנים אח"כ. יתכן שירמיהו היה נביא צעיר וחולדה נביאה ותיקה. יתכן שבזמן מותו של יאשיהו חולדה כבר לא היתה בין החיים.
- עשה בדק בית למקדש.
- מצא את מותו בקרב מגידו ממול פרעה נכה, שניסה להניא אותו מלהילחם. (בדה"ב קצת יותר פרטים).
הפסוקים שבוחר התלמוד מתוך שפע זה הם:
[מלכים ב' כב 2]: "ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו"
ולא את סוף הפסוק: "ולא סר ימין ושמאל" .
[מלכים ב' כג 25]: "וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו' "?
ולא את סוף הפסוק המצוטט רק אח"כ: "אשר שב אל ה'בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו".
אמנם כתוב 'וגו' ', ואמנם בהמשך מצטטת הגמרא עוד מילה 'בכל מאודו', אבל הדברים אינם כתובים במפורש.
לאחר סקירת אישיותו המרתקת של אחד המלכים הצדיקים הגדולים שקמו לעם היהודי, מלך קטין ששב בתשובה והחליט ללכת נגד הזרם ולסלק את כל הע"ז מיהודה ומישראל, נשאל:
- מדוע שיהיה מישהו שירצה לומר שיאשיהו חטא?
- מי הוא האומר שיאשיהו חטא?
- מי הוא אותו שאינו אלא טועה?
אם בוחנים בתשומת לב הן את דברי הסתמא דגמרא בהתחלה, והן את דברי רב, ניתן לאפיין אותם בנקודה אחת משותפת. למרות שהדעה הראשונה מציגה את יאשיהו כאדם שלא חטא כלל, ורב מציגו כאדם שחטא וחזר בתשובה, כלומר שתי דעות ההפוכות אחת מהשניה, בשתי הדעות מוצגת קיצוניות.
הסתמא דגמרא מציגה, בשלושה שלבים, קיצוניות בפירוש המילה 'שב'.
א. היא משווה בין דוד ויאשיהו ומצטטת פסוק שאומר שעשה הישר בעיני ה'.
ב. היא שוללת את המובן הרגיל 'שב בתשובה', ומפרשת 'השיב'.
ג. היא מקצינה את ההשבה למצב עוד יותר קיצוני ומיוחד. לא רק שדאג להחזיר את כל הדינים שנפסקו בעשרת השנים הראשונות למלכותו, הוא השתמש בכסף פרטי שלו, ולא בכספי המדינה והציבור. בכך הביאה הגמרא את יאשיהו למדרגה הגבוהה ביותר שניתן לתאר. 'נעלה שבנעלים', מיוחד שבמיוחדים.
קשה לתאר מציאות של מלך מאלה שאנחנו מכירים, או ראש ממשלה, או נשיא או כל שליט אחר, שמחזיר דינים אחורנית עשר שנים, שמכיר רטרואקטיבית באחריות בתי במשפט של מדינתו ופותח את גנזך המדינה עשר שנים אחורה, מבטל את כל פסקי הדין, ומודה שמשהו במערכת היה מעוות ומושחת ביסודו.
קשה עוד יותר לתאר שאותו מנהיג לא יגע לצורך המהפכה הקיצונית הזו בכספי ציבור, וייקח מכספו הפרטי.
בנטילת כספו הפרטי, יש אולי, הודאה עקיפה בזה שדורות המלכים שקדמו לו, אבותיו ואבותיהם, נטלו כסף מן הציבור שלא כדין, ועל כן כעת צריך להשיב את אותו כסף לציבור ממנו נלקח.
גם אצל ראובן ודוד ראינו דרשנות קיצונית שמאדירה את הדמות מבחינה רוחנית. דרשות קיצוניות ראינו גם אצל בני עלי, בני שמואל, שלמה וציבא, ואגב, גם בקטעים אחרים בגמרא הנוגעת למשנה האחרונה בפרק החמישי של הבבלי שבת.
דעתו המנוגדת של רב, מבחינה טכנית נוקטת בטקטיקה דומה. יאשיהו אינו חוזר בתשובה סתם, הוא חייב להיות גדול החוזרים בתשובה בדורו. גם רב לוקח אותנו למקום קיצוני. יאשיהו הוא הכי גדול בדורו.
לא בדקתי את השורש 'לשוב' בתנ"ך, ואיני יודע האם הסתמא דגמרא מייצגת פירוש לא פשוט של המילה 'שב' = 'להשיב', לעומת רב שמייצג את הפירוש הפשוט של 'שב', ='חזר, המשותף לשניהם הוא האופן הקיצוני שהוא דורש במשמעות הפירוש שהוא רוצה לתת.
בתנ"ך (פרוייקט השו"ת 26+) מעורבבות בשורש 'שבה' מילים כמו:
'וישב יעקב', 'והשיבני דבר', 'שובי אל גבירתך', 'שבנו זה פעמיים', 'וישובו המלאכים', 'ישב', 'שבוי', 'תשובת השנה', ושבת עד ה' אלוהיך' וכו' (גם בע"ח 'כבשה', 'כשבה' מוזכר באותה רשימה). הנושא דורש יותר לימוד.
השאלה הגדולה היא מה מטרת הדרשן התלמודי במהלכים אלה? מדוע הוא חייב להיות קיצוני גם בסתמא דגמרא וגם בשיטת רב?
המסר הוא: בין אם תאמר כך ובין אם תאמר כך, בעזרת דרשנות אפשר להוכיח שאתה צודק. במילים אחרות, בעזרת דרשנות ניתן להוכיח ולבסס דבר והיפוכו, ולהשען על אותן מילים בפסוקי המקרא.
הגמרא רוצה לומר: 'כל האומר' טועה. הטעות היא באמירה. טעות זו נובעת מהאשליה שבאמצעות אמירה רגילה או ישירה אפשר להשפיע על מנהיג כמו יאשיהו. תשובת הגמרא: אי אפשר. הנוקט באמירה כלפי יאשיהו, אינו אלא טועה. יאשיהו הוא רק אב טיפוס למנהיג.
הגמרא רוצה לומר: יאשיהו אינו צריך אמירה, הוא עשה תשובה מעצמו, מניעיו שונים ממה שאתה סבור. לא אמירות כאלה או אחרות יניעו אדם כמו יאשיהו לעשות תשובה ותיקון. במיקרים הקודמים של 'כל האומר' ראינו סוגים של מנהיגים וסוגים של אמירות, כאן האמירה מגיעה מתוך האדם עצמו, מתוך איזה שיכנוע פנימי עמוק שגרם ליאשיהו לרצות לתקן, לעשות תשובה.
אמירה לא מועילה במקרה של מנהיג כיאשיהו כי כמו שכבר ראינו בחמשת הדמויות הקודמות של 'כל האומר' הוא יוכל בעזרת דרשות טכניות להוכיח שהוא כלל אינו חוטא. גם כאן הוכיחה הגמרא בסתמא דגמרא שיאשיהו כלל לא חטא, ולא רק זה, אלא שעשה הרבה מעבר למה שהיה צריך ולמה שהיה מצופה ממנו, הוא יצא אדם נעלה שבנעלים, צדיק טהור שבטהורים, שלא רק שלא חטא, אלא גם לקח מכספו הפרטי ונתן לאנשים שדינם עוות.
רב מייצג את האנטיתיזה שבאה לומר: אין מצב כזה שמנהיג לא חוטא, אבל ניתן לעשות תיקון, לעשות תשובה, ובגדול. רב אומר, נכון שבעזרת דרשות ניתן להוכיח שמנהיג לא חטא, אבל אותי לא מעניין העניין הטכני, אותי לא מעניינות ההוכחות שאתה יכול להמציא, אני לא מאמין באמתותן. אותי מעניין תהליך התיקון. אמירה ישירה אינה אלא טעות, אבל יאשיהו יוכיח שיש דגם של תיקון אפשרי המגיע מתוך האדם עצמו.
אפשר לשאול, מנין שאב יאשיהו את הכוח לעשות תשובה? מה הניע אותו? איזה חינוך קיבל? את מי ראה כדוגמא מול עיניו? האם אמו השפיע עליו? האם ראה כוהנים או צדיקים שהשפיעו עליו לעשות תשובה? מה גרם לו לעשות את הרפורמות הגדולות שניסה להשליט על העם כולו? אין בידינו תשובה ברורה על כך, אבל רב טוען שבלי קשר למניעיו, הדגם של תיקון שמדגים יאשיהו, תיקון המגיע מבפנים, מתוך האדם עצמו, הוא גדם אפשרי וכנראה טוב, ואם היית מנסה על אדם כמו יאשיהו אמירה ישירה ותוכחה פומבית על חטאיו, היית נכשל, 'האומר' אינו אלא טועה.