פרק 15 בני שמואל

(ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְקֹוָק וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם:

(ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה:

(ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְקֹוָק בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד:

   בהמשך הפרק מוכיח שמואל את העם, אבל מבטיח לו שאם ישמעו בקול ה', ה' יעזור להם ולא יעניש אותם.
אף מילה מהעם על בניו של שמואל.
העם מקבל את תוכחתו של שמואל.

גם בדבה"י מוזכרים שמואל ובניו (דברי הימים א פרק ו'):

(ז) בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ:

(ח) אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ:

(ט) תַּחַת בְּנוֹ אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ:

(י) וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת:

(יא) אֶלְקָנָה בנו בְּנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ:

(יב) אֱלִיאָב בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְנוֹ:

(יג) וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה: ס

(יד) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי לִבְנִי בְנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ עֻזָּה בְנוֹ:

(טו) שִׁמְעָא בְנוֹ חַגִּיָּה בְנוֹ עֲשָׂיָה בְנוֹ: פ

(טז) וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית יְקֹוָק מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן:

(יז) וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם:

(יח) וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל:

(יט) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ:

(כ) בֶּן ציף צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי:

(כא) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה:

(כב) בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח:

נסכם את מה שלפנינו.
פרק ג 19-21 שמואל נביא נאמן וה' עימו.
פרק ד' שמואל מדבר עם העם גם כשהם ניגפים. לא ברור מה אמר להם ולמה ניגפו
פרקים ה'-ו' לא מוזכר שמואל. ארון הברית בשטח הפלישתי (שמואל כאילו אינו נמצא.
האם לא אכפת לו שהארון שבוי בידי פלישתים?)
פרק ז' מעורבותו של שמואל רבה, הוא מסתובב בישראל ושופט את העם.
פרק ח' חטאיהם בני שמואל והעובדה שלא הלכו בדרכיו. גם העם חושב שבניו אינם
ראויים.
פרק י"ב שמואל מזכיר את בניו, העם לא אומר לו שום דברי ביקורת על כך.

אני שואל את עצמי, האם מה שנראה לי כהדגשה של אלמנט מסוים, ההשוואה בין שמואל ובניו, העובדה שלא הלכו בדרכיו ולא עשו כמעשיו הטובים, היא הדגשה מכוונת של הגמרא, או שזה מקרי?
גם בחלק התלמודי השלישי המתאר את חטאי בני שמואל, ניתן להסתכל על מעשיו של שמואל כבבואה של מעשי בניו כפי שהם מתוארים בברייתא. ברור ששמואל שהסתובב בכל חלקי הארץ, לא היה יכול להתפנות לשאול את חלקו בפיו, או להטיל מלאי על בעלי בתים, או ליטול בזרוע קופה יתרה של מעשר, או ליטול מתנות בזרוע.
ושוב אני שואל, האם התלמוד התכוון שנעשה את ההיקש בין שמואל ובניו בצורה הזו? האם רצה התלמוד שנסתכל על בניו של שמואל דרך דמותו של שמואל?
ואולי התכוון התלמוד אף ליותר מזה, אולי הוא התכוון שנשאל, איך קרה ששמואל כ"כ צדיק ובניו לא לקחו ממנו דוגמא אישית? האם יש קשר בין הסבבים השיפוטיים שעשה שמואל ברחבי הארץ, ובין העובדה שבניו לא הלכו בדרכיו? (הוא משוטט בדרכי הארץ, והם לא הלכו בדרכיו...). האם יש כאן האשמה נסתרת כלפי שמואל על שהזניח את חינוכם של בניו, והדבר היחידי שדאג להם זה לפרוטקציה בעבודה?
צריך לזכור, שמואל שידע למנות את בניו לשופטים, האם לא ידע מה הם תכונותיהם האישיות? האם לא הכיר אותם?
יתרה מזו, שמואל גדל במשכן שילה, חוסה בצילו של עלי. ברקע סיפור גדילתו של שמואל מוזכרים בפרקים הראשונים של ספר שמואל פסוקים רבים העוסקים בחטאי בני עלי ועונשו של בית עלי. שמואל שומע מה' עצמו על חטאי בני עלי ועונשם (שמ"א ג' 4-14), איך ניתן להסביר את העובדה שבבני שמואל חוזר הדגם של בנים חוטאים למנהיג בולט?
הכתוב אינו אומר בפירוש ששמואל לא הוכיח את בניו. אבל הוא גם לא אומר שהוא הוכיח, ומבחן התוצאה אינו טוב במיוחד. האקטיביות השיפוטית של שמואל, הנשתו את עצמו לכל כפר ועיר, ע"י שוטטות ברחבי בנימין וצפון יהודה, היא ההיפך הגמור מהפסיביות של בניו. הליכתו היא ההיפך מישיבתם, וסופה של אותה ישיבה, ע"פ הגמרא, שפיתחה סביבה מנגנון בירוקרטי מיותר, ההיפך מהנגשתו של שמואל את עצמו להמונים. פסיביות זו של בני שמואל, לבד מזה שהולידה מנגנון מיותר ומסורבל, הצמיחה אקטיביות שלילית וחטאים קטנים על גבול התחום האפור. בדיוק כנגד זה יוצאת הגמרא.



























   לסיכום הפרק על בני שמואל, אפשר לומר שהברייתא בחלק השלישי מגדילה את חטאי בניו שלב אחרי שלב, או את שיטת המהר"ל, ההולכת ומקטינה את חטאי בני שמואל, שלב אחר שלב. את כל זה ניתן לשלב עם הגדלת המנגנון ע"י השופטים ועם החלק הראשון הדורש את אי ההליכה בדרכי שמואל כמשהו נייטרלי.