פרק 13 - סיפורו של סבא
פרק 13 – הזקן. (ההוא סבא)
הזקן, או הסבא לפי הגרסה הארמית, מוזכר פעמיים בסיפור.
אזכור ראשון - כשרשב"י ובנו יוצאים מהמערה בפעם הראשונה, בת-קול אמרה להם שהם מחריבים את העולם וגרמה להם לחזור למערה לשנים עשר חודש נוספים. הם למדו על עצמם דין רשעים בגהינום, ובת קול נוספת הורתה להם לצאת שוב מהמערה. בשלב הזה הם נתקלים בזקן בפעם הראשונה.
בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין
השמשות. אמרו ליה: הני למה לך?
40 - אמר להו: לכבוד שבת.
- ותיסגי לך בחד?
- חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור.
- אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל!
יתיב דעתייהו.
תרגום-
עם פנות היום, בערב שבת, ראו את אותו זקן שהיה אוחז שתי אגודות הדסים, ורץ בין השמשות
אמרו לו: הללו למה לך?
- אמר להם: לכבוד שבת.
ותסתפק באחד (מדוע אתה אוחז שתי אגודות)?
- אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
אמר לו לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל.
- התיישבה דעתו (של הבן. דעתו של רשב"י התיישבה כבר קודם, ככל הנראה)
האזכור השני של הזקן הוא לקראת סוף האגדה
אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני?
- אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה,ואית להו צערא לכהנים לאקופי.
65 אמר: איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה?
אמר ליה ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה.
עבד איהו נמי הכי,
כל היכא דהוה קשי - טהריה, וכל היכא דהוה רפי - צייניה.
אמר ההוא סבא: טיהר בן יוחי בית הקברות!
70 - אמר לו: אילמלי (לא) היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו - יפה אתה אומר.
עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל
שכן?
יהב ביה עיניה, ונח נפשיה.
תרגום-
אמר (ר"ש): האם יש דבר שצריך לתקן?
אמרו לו: יש מקום שיש בו ספק טומאה, והכהנים צריכים לטרוח ולהקיף אותו מסביב.
אמר: האם יש כאן אדם שיודע שהוחזקה כאן טהרה?
אמר לו אותו זקן: כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה.
עשה הוא גם כן כך.
כל מקום שהיה קשה- טיהרו, וכל מקום שהיה רפוי- סימן אותו (כטמא).
אמר אותו זקן: טיהר בן יוחאי בית הקברות
אמר (ר"ש): אם לא היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנת עמנו- יפה אתה אומר, עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן?
- נתן בו את עיניו ונחה נפשו (מת).
ננתח את שני הקטעים בהם מעורב הזקן ונשווה ביניהם.
בקטע הראשון הזקן מקיים מנהג של חיבוב מצווה, בקטע השני מדובר בדיון הלכתי.
בקטע הראשון אין דיון, בקטע השני יש דיון.
בקטע הראשון התנהגות הזקן משפיעה על רשב"י שמרגיע את חמימות מוחו של בנו,
בקטע השני דעתו של הזקן הפוכה לדעתו של רשב"י,
בקטע הראשון למנהגו של הזקן אין מקור מוקדם, בקטע השני דעתו של הזקן מסתמכת על ריב"ז.
בקטע הראשון רשב"י מקבל את מהות מעשיו של הזקן, בקטע השני, או שרשב"י לא הבין את דעתו של הזקן בדיון ההלכתי, או שהוא לא הבין איך ליישם אותה. הוא אמנם שיתף את הזקן בדיון ההלכתי אך ברור שהוא טעה באופן היישום של דברי הזקן.
בקטע הראשון הזקן מקבל הערכה חיובית 'חביבין מצוות על ישראל', בקטע השני הוא נידון למיתה.
בקטע הראשון רשב"י לא צריך ליישם שום דבר אלא לומד משהו על מהות קיום המצוות ע"י ישראלי פשוט וזקן, בקטע השני, כשמדובר בהוראה מעשית רשב"י מנסה ליישם משהו לפי הדיון התיאורטי שקדם לו. מדובר בתיקון.
המקרה הראשון חוסה בצילו של החורבן שזרעו רשב"י ובנו ביציאתם הראשונה, המקרה השני הוא ניסיון לתקן דבר מה.
במקרה הראשון מדובר בהנהגה לא פורמלית שנוהג הזקן, במקרה השני רשב"י דוחה את דברי הזקן בתואנה פורמלית, 'מפני מה שיאמרו הבריות על ההשוואה בין ת"ח והזונות'.
במקרה הראשון נוכח בנו, במקרה השני בנו אינו נוכח.
תוצאת המקרה הראשון התחלה של רגיעה, אולי סוג של תיקון, במקרה השני התוצאה מבחינת האמת היא טעות.
במקרה הראשון המפגש עם הזקן מקרי, במקרה השני הוא יזום ומתוכנן.
לאור ההשוואה המאלפת שבין שני המפגשים של הזקן ורשב"י ראוי שנשאל מה מסמל הזקן? מה משמעותו? מעצם אזכורו בשני מקרים נראה שבעל האגדה ייחס לו חשיבות יותר ממה שנדמה בהתחלה. הוא לא סתם זקן חביב ונחמד שמלמד את רשב"י סוד זכור ושמור או הלכות טומאת קברים. לא סתם הוא מביא מסורת מריב"ז, לא סתם הוא קורא לריב"ז 'בן זכאי', ואת רשב"י העומד מולו מכנה בגוף שלישי 'בר יוחאי', ומעיז להגיד לרשב"י שטעה בדבר הלכה. לא סתם רשב"י 'הורג' אותו.
כפי שניתן לראות בפירוש 'פתח עיניים' להלן, יש המזהים את הזקן באגדה כאליהו הנביא. אלא שכאן מוזכר אליהו בשמו, משמע הזקן אינו אליהו אלא מישהו אחר, מוגדר או סימלי.
פתח עינים מסכת שבת דף לד עמוד א
אמר ההוא סבא טיהר וכו'.
אמנם היכא דבההוא ענינא אדכר אליהו בהדיא ושוב קאמר ההוא סבא, לאו היינו אליהו הנביא.
...וא"כ הכא בשמעתין כיון דבהך עובדא קאמר הש"ס אתא אליהו וקם אפתחא וכו' כי הדר קאמר ההוא סבא לא הוי אליהו...
מקורות מקבילים ל'ההוא סבא' ('אותו זקן')
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב
וקובר את בניו - מוחלין לו על כל עונותיו.
אמר ליה רבי יוחנן: בשלמא תורה וגמילות חסדים - דכתיב בחסד ואמת יכפר עון; חסד - זו גמילות חסדים, שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, אמת - זו תורה, שנאמר: אמת קנה ואל תמכר; אלא קובר את בניו - מנין?
תנא ליה ההוא סבא משום רבי שמעון בן יוחאי: אתיא עון, עון, כתיב הכא: בחסד ואמת יכפר עון, וכתיב התם: ומשלם עון אבות אל חיק בניהם.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד ב
ואפילו: עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי. תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.
סבר לאקדומינהו, אמר ליה ההוא סבא, תנינא: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד א
אהדר קרעיה לאחוריה, וקרע קריעה אחרינא. אמר: נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן! עד דאתא ההוא סבא, רמא להו מתניתין אברייתא ושני להו: כיון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן - כהסבו דמי.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף מה עמוד ב
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אמרו הלכה כרבי שמעון. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא בעא מיניה ההוא סבא קרויא, ואמרי לה סרויא, מרבי יוחנן: קינה של תרנגולת מהו לטלטולי בשבת? - אמר ליה: כלום עשוי אלא לתרנגולין? - הכא במאי עסקינן - דאית ביה אפרוח מת
רש"י - סרוייא קרוייא - על שם מקומו.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף צה עמוד ב
בעא מיניה ההוא סבא מרבי זירא: שורש כנגד נקב מה לי אמר רבי שמעון? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי. זימנא חדא אשכחיה דיתיב וקאמר: ומודה רבי שמעון שאם ניקב בכדי טהרתו. אמר ליה: השתא שורש כנגד נקב בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי, ניקב בכדי טהרתו מיבעיא? אמר אביי, ואי איתמר להא דרבי זירא - הכי הוא דאיתמר: ומודה רבי שמעון שאם ניקב למטה מרביעית.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד א
יוסף מוקיר שבי, הוה ההוא נכרי בשבבותיה, דהוה נפישי נכסיה טובא. אמרי ליה כלדאי: כולהו נכסי - יוסף מוקר שבי אכיל להו. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה. בהדי דקא עבר מברא - אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא. אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא. אמרי: מאן זבין כי השתא? אמרי להו: זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי, דרגיל דזבין. אמטיוה ניהליה, זבניה. קרעיה, אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא.
פגע ביה ההוא סבא, אמר: מאן דיזיף שבתא - פרעיה שבתא.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמא עמוד ב
במה מגררו? אמר רבי אבהו: בגב סכין.
אמר ליה ההוא סבא: סמי דידך מקמי הא דתני רבי חייא: אין מגררין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן, ולא יסוך את רגלו שמן והוא בתוך המנעל או בתוך הסנדל, אבל סך את רגלו שמן ומניח בתוך המנעל או בתוך הסנדל. וסך כל גופו שמן ומתעגל על גבי קטבליא ואינו חושש?
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף טו עמוד ב
מתקיף לה רב ירמיה: מתניתין נמי איכא הפסד דעצים!
- אמר ליה ההוא סבא: להפסד מרובה - חששו, להפסד מועט - לא חששו.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד א
ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא? - אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה - נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד - נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י. סבר רבא למדרשה בפירקא.
אמר ליה ההוא סבא: לעלם כתיב,
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נג עמוד ב
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא.
אמר ליה ההוא סבא, ואיתימא רבה בר בר חנה: ישר, וכן אמר רבי יוחנן.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קו עמוד א
ביום מאי מברך? - אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא, אמרו ליה: ליקדיש לן מר קידושא רבה. הבו ליה. סבר: מאי ניהו קידושא רבה? אמר: מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא, אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה.
חזייה לההוא סבא דגחין ושתי. קרי אנפשיה החכם עיניו בראשו.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א
כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא. אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה - לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער.
אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר רק
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כא עמוד א
...אמר ליה רבי יוחנן (לאילפא): איהדר ואוקי בנפשאי כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רבי יוחנן הדר, אלפא לא הדר. עד דאתא אילפא - מליך רבי יוחנן. אמרו לו: אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר. אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא, אמר: אי איכא דשאיל לי במתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא ולא פשטינא ליה ממתניתין נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא.
אתא ההוא סבא, תנא ליה: האומר תנו שקל לבניי בשבת והן ראויין לתת להם סלע - נותנין להם סלע. ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל - אין נותנין להם אלא שקל. אם אמר מתו ירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו, בין שאמר אל תתנו - אין נותנין להם אלא שקל. -
אמר ליה: הא מני - רבי מאיר היא דאמר: מצוה לקיים דברי המת.
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א
עמד רבי שמואל בר נחמני על רגליו ואמר: ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים - יהודה חבירינו על אחת כמה וכמה! אמר רבי זירא: מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא, דהא כמה שני לא אתא. שמע מינה לא מיבעי למישרא ליה. לא שרא ליה.
(כאן הכינוי 'סבא' מתייחב לר' שמואל בר נחמני שהיה זקן בימים באותו זמן. זה לא סתם זקן, או 'הזקן').
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף כה עמוד ב
איבעיא להו: בדק לפסחו, מהו שיאכל בתרומתו? עולא אמר: בדק לפסחו מותר לאכול בתרומתו, רבה בר עולא אמר: בדק לפסחו - אסור לאכול בתרומתו.
אמר ליה ההוא סבא: לא תפלוג עליה דעולא, דתנן כוותיה: ואם אמר: הפרשתי לתוכה רביעית קדש - נאמן. אלמא: מדמהימן אקדש - מהימן נמי אתרומה, הכא נמי: מדמהימן אפסח - מהימן נמי אתרומה.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א
ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי: רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם. אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת,
א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב עמוד ב
ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה: אי מקדשנא לך אזלת לבי רב? אמר לה: אין. איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה. שמע אבוה אפקה מביתיה, אדרה הנאה מנכסיה. אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב. כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי.
שמעיה לההוא סבא דקאמר לה: עד כמה קא מדברת אלמנות חיים? אמרה ליה: אי לדידי ציית, יתיב תרי סרי שני אחריני. אמר: ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב...
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ו עמוד א
רבי יצחק בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי,
אשכחיה ההוא סבא, א"ל: לית כאן שומרי תורה. הלך רבי יצחק וספר דברים - לפני רבי אבהו, והלך רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי, ולא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורין.
תוספות מסכת חולין דף ו עמוד א
אשכחיה ההוא סבא - י"מ דכל מקום שהוא מזכיר ההוא סבא הוא אליהו ואי אפשר לומר כן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) בעובדא דרבי שמעון בן יוחאי.
וכן הרבה חכמים נקראו 'סבא', כגון רב המנונא סבא, רבין סבא, ר' ינאי סבא, רב אחא סבא, ועוד הרבה. גם יעקב ששמו הוחלף לישרא, מכונה במקומות מסוימים 'ישראל סבא' כדי להדגיש שמדובר ביעקב עצמו ולא בעם ישראל (למשל ב"ר פע"ד סי"א),
ובאחת המקבילות לסיפור המערה דווקא רשב"י נקרא סבא
בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה עט חמתיה חד כותי עם דארע אמר לית אנא אזיל ומדחך בהדין סבא דיהודאי
אם נסכם, מובנה הבסיסי של המילה 'סבא' הוא זקן בימים, אדם שגילו מופלג והוא כבר אינו צעיר. אבל באגדת חז"ל כשמופיעה דמות של זקן יש לכך משמעות נוספת. מדובר באדם שיש לו מסורת מאבותיו ומרבותיו, מדובר באדם המחובר למסורת ולשורשים, ומייצג את המנהג הרווח בעם ישראל מדורי דורות. מדובר באדם שעברו עליו שנים רבות, והוא מיושב בדעתו . במקרה שלנו הוא מייצג בהתחלה את חביבותן של המצוות בעיני היהודי הפשוט והשורשי, זה שלכאורה לא למד. חביבות המצוות היא זו שגרמה לבנו של רשב"י להירגע ולהפסיק לשרוף את העולם. בסופו של דבר התברר שהזקן לא רק מחבב את המצוות אלא גם יודע הלכה. אפילו בתחום שבו אמור היה רשב"י להיות מומחה, מסתבר שהזקן יודע יותר ממנו. גם יש לזקן מסורת מריב"ז, והוא גם יודע איך ליישם אותה, מה שרשב"י כנראה אינו יודע.
רשב"י אינו יכול לסבול את העובדה שזקן 'פשוט' כזה יודע איך ליישם את ההלכה יותר טוב ממנו, שר התורה, זה שלמד רק תורה 13 שנה, מלומד בניסים. בתואנה פורמלית של מה יגידו, בתואנה שאנשים יחשבו שת"ח מתנהגים גרוע מן הזונות, הוא יוצא כנגד הזקן שהעיז להגיד שטעה בדבר הלכה, ו'הורג' אותו. ברור שמבחינת האמת הזקן צדק ורשב"י טעה, אבל מבחינה פורמלית רשב"י לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שזקן כזה והמסורת שהביא, ינצחו אותו, את רשב"י שכל מה שעשה בשלוש עשרה השנים האחרונות היה ללמוד תורה.
הזקן הוא, אם כן, אנטיתיזה לתורת המערה של רשב"י-
- הוא לא מתבודד,
- הוא מכיר מסורות עתיקות מגדולי החכמים דוגמת ריב"ז,
- הוא לא מתחנף לרשב"י (אותו רשב"י שגינה את החנופה לרומאים, ולא היה מוכן להודות שיש במעשיהם גם צדדים טובים),
- הוא יודע לתקן ולא מתוך תיאוריה,
- הוא מייצג את הנצחי ולא את בן החלוף,
- הוא מייצג את האמת ולא את הטעות,
- הוא מייצג את האמת ולא את הפורמליסטיקה החיצונית
למעשה הוא מראה כמה אנשים כמו רשב"י מיותרים ולא רלוונטיים. רשב"י עשה הכל לפי הספר. למד שתים עשרה שנים תיאוריה, ליתר ביטחון למד עוד שנה, כינס דיון של חכמים בנושא הבעייתי, שמע גם מהזקן בעל המסורת את מה שיש לו להגיד, ופסק הלכה בהתאם לכל התהליך הפורמלי התקין שביצע, בדיוק לפי הספר. ובכל זאת טעה! כנראה שהתבודדות שאינה מחוברת למציאות אינה תורת חיים ואינה מסוגלת להתמודד עם המציאות, ואינה מביאה תורת אמת.
ואי אפשר לסיים בלי להעיר, שהדברים הנאמרים באגדה זו, אינם מכוונים באופן אישי כנגד רשב"י, שהיה מגדולי חכמי ישראל ומהמעמיקים שבהם. אלא דמותו נלקחה כסמל לאנשים החושבים להתבודד וללמוד תורה במנותק מהמציאות שבה הם חיים. המסר הוא שלא תצלח בידם, וסופם שתורתם אינה תורת חיים ואינה קולעת לאמת, ועם ישראל, באמצעות מסורת שקיבל מדורי דורות, יסתדר וימצא את האמת ההלכתית שלו ואת הדרך לחבב מצוות.
