עול תורה
עול תורה
רועי לא יחסר השתחרר מעולה של מלכות זה לא מכבר ושהה במחיצה של קרוביו בין כל אותם גנות ופרדסים וצמחי אלקים במקום אחד, מאותם הנושבים המצויים בשדות פלשת. בין לבין, מאחר ונגמל מצרה זו של מלכות נצרך לטרדה אחרת, מעין זו, כאילו משל מלכות אחרת. "בין" הראשון הוא אותה שממנה יצא, ואילו "בין" השני הוא אותה שאליה ילך. ועדיין לא היה יודע מה בדיוק הוא, והיה תמהה עם עצמו שמא תובלנה אותו רגליו לתור במדינות הים, או שמא ילמוד מעט הנדסה, או שמא לעסוק בפרקמטיא ולשים רחיים בצווארו. כך או כך, באותה שעה היה נתון "בין לבין" והגיעו מה שהגיעו.
טרדה חדשה זו שלה נצרך יפה הייתה מקודמתה, שנעשתה מתוך בחירה ורובה בין מקומות של ישוב ונערות, סעודות של ערב שבת, חנויות ושאר טובין ותקילין שמהנין את החיים. שוקד היה בענייני הקראת דרדקים וקול המונה של תורת האידיאולוגיה בבית מדרשם של בני בניו של ר' עקיבא במקום שחינו נישא בפי כל ואולי בשל כך קראו לו "רמת-חן". משנתמשכו השבועות ברמה זו של חן באו והסתופפו בצל אותו סניף של בני ר' עקיבא צאן לרוב והיו הללו מקשים עליו חבילות של קושיות בדיני שמים ואדם, בדיני המקום וגבולותיו, ואיך הוא המעשה אשר נעשה תחת השמש ואיך מאותו מעיין מפכים הטוב וגם הרע ואיך היא האמונה ואיך הן אותן הוכחות בנגלה ובנסתר לאמיתותה ולחיוניותה של ההלכה ולתקפותה ולחוט המקשר אותה לכל אחד באופן פרטי ועוד שאלות כהנה וכהנה אשר שגורות לרוב בפי בני-נעורים וילדים ולפעמים אף בפי מבוגרים שזכו להתעוררות של פתע או לניעור שמיימי כזה או אחר ואולי הם מן היחידים המתעסקים במופלאות אלה.
כך או כך נכנסו בראשו אותן שאלות ומחשבות עמוקות החלו לטורדו. והייתה נפשו נכלית למצוא תשובה. נמלך בעצמו ועלה לירושלים לתל שכל הפיות פונים אליו. אין לך עלייה ועלייה שאין מעקשים בצידה ואף עלייה זו של רועי לא יחסר ראשיתה בבית הרב הממונה על שערי בית המדרש וספסליו. רוצה הוא מאריך את אותם ספסלים, רוצה מקצר הוא בהם. רוצה הרב להוסיף ד' מאות של תלמידים - הכוח בידו, רוצה - משלח הוא אותם ואינו מראה להם פניו, כסבור ד' מאות של כדי אפר מעביר הוא ממקום למקום. אותו שמוסיף - כסבור קול המונה של תורה ונוייה - ברוב עם הדרת מלך ואף צבתות לחברים חינן נאה וסופן שתופסות מריח חנותו של הבשם.
כיוון שנטל רגליו ועמד בפתחו של בית המדרש נטפל בו אותו אדמיניסטרטור ששם ותהה מעט בקנקניו, לא יכול היה אף הוא להמנע מלתהות בקנקניו של אדמיניסטרטור זה ומצאם מעיקים במקצת אך נאותים דיים. לאחר שעה קלה נתן בידיו פתק ושילחו מעליו. אמר לו: "לכשתגיע השעה החמישית יבוא ראש הישיבה לפרוס שיעורו לפני התלמידים. משיסיים יתפללו מנחה. לאחר מנחה ישא ויתן עם מי מהתלמידים. לאחר כל זאת דחוק את עצמך לפניו והרצה לו דברים שהרצית לפני ותן בידו פתק זה שכתבתי לך כאן והמתן למוצא פיו.
כשם שאמר אותו אדמיניסטרטור כך היה. לבסוף הגיע אותה שעה של דחק ונדחק ונלחץ בין שארי תלמידים שנשתיירו שם ונתן בידי הרב את הפיתקא. נתן בו הרב עיניו ושאל לפשרו ופשר חפצו. אמר לו מה שאמר. הורה לו הרב להמתין איזה ימים ובנתיים ילמוד מעט וידור היכן שידור עד שיחליט בעניינו. לבסוף הותר לו לבא בין שאר בחורי הישיבה ומצא לו מדור של קבע באחד מחדריהם וסעד עמם מפיתם. שיעור שצריך היה לשבת בו וללמוד- דרשן שדרש בו שמו היה "איש-סוכר" וכל תלמידיו יוצאי ובאי צבא המלך היו.
הלך וישב אצל אותו דרשן, מצא לו מקום בשורה האחרונה והוגיע עצמו בהוויות אביי ורבא, בחילוקי רבינא ורב-אשי, דקדוקי הרמבם והשגות הראב"ד, האבני-נזר והגהות הרמ"א. נדמו לו הללו כהררי הרים. נדמו לו חבריו כאוחזים אותם הרים וטוחנים אותם זה בזה והוא וראשו בתווך ומתפוצץ עליו העולם. ומתוך כל אותן טחינות ופיצוצים עדיין לא ידע מאין ולאן. הלך אל הרב ושטח לפניו צרת נפשו. שטורח הוא ככל האחרים ועמל בעמלה של תורה וכדי ט"ו שעות בכל יום דוחק הוא את עצמו ומנסה להבין כל אותם תירוצים וקושיות ועניינים דקים ועבים כאלה ואחרים שבש"ס ובפוסקיו ואחרי כל זה אין הוא יורד אפילו לתחילתה של סוף דרכן של הללו ואינו מבין על מה כל אותה מהומה ומה בעצם תשובה יש לכל הללו על אותן קושיות עצומות שברומו של עולם שבגינן הטריח עצמו ועלה לתל הפיות. שאם יודעים כל אותם חכמים להשיב דברים בפרקים טי"ת ויו"ד חזקה עליו שאינו מניח לאותו רב עד שיודיעו מה משיבים הם על אל"ף ובי"ת.
נטלו הרב כבנו ושם כפו על כתפו ואמר לו: "יודע אני בך שאי אתה בקי ורגיל בשבילי הגמרא וחכמיה, בראותך פוסקים וראשונים משחירות פניך כשולי קדרה. נהיר כי תלמיד שאינו כ"כ חכם אתה וכי מכרסמים בך דברים מלגו". קבעו להידבר בזמן מן הזמנים הקרובים שיבואו בביתו של הרב. הלך מתי שהלך ושטח לפניו שאלותיו. הרב איש-סוכר שהיה מלומד במיני חכמות של אומות העולם טרח ועמל עמו שעות ארוכות וסיבבו בפלפולים חדים ומסובכים. לא חישבה דעתו להסתכסך מאותם תמרונים והסכין לאחוז כל אותן שעות בקצה חוט המחשבה של הרב. סופו שלא ריצה אותו ולא נתקבלו על דעתו כל אותן תשובות ומענות. אמר לו הרב סוכר: "שמא תלך אל בית-המאור, תשב שם ימים כמעא עד שתתיישב עליך דעתך ויתיישבו אותן קושיות שבחוצנך, תשתה מתורת אותו בית, יתרגלו עינך לאותם דפים של גמרא ותשוב ללמוד עם כל יוצאי צבא המלך.
כך עשה. העלה עליו עולה של תורה בבית המאור ונטל שם מלוא חפניו תורה ואורה מפי הרב חיים שהיה מגיד שיעורים שם. מתוך שנשתגרה לה תורה בפיו למדה כמעט על פה והייתה מזריחה זיו פניו ומאירה לתוך נשמתו. מתוך אותה אורה הותרו מעט מאותן קושיות שהיו לו, מקצתן עומעמה חשיבות שחישב בהן ושוב לא היה תוהה על הראשונות אלא רק על מקצתן ומקצת מהאחרונות. נעשה מטובי התלמידים היושבים לפני הרב חיים ואחרי שנה שב וחזר ללמוד אצל הרב איש-סוכר.
כל אותם ימים היה יושב מבוקר ועד לילה ועוסק בתורה בשקידה וטהרה. פעם אחת נזדמנה לו מצווה של ביקור חולים אצל קרובת משפחתו שדרה בנהריה. אם יאמר לך אדם כי שם הוא פעמיו אל אותה עיר מירושלים אמור לו כי דרך ארוכה ונפתלת לפניו וכי עליו לכוון שעת יציאתו לפי חשבון שש עד שבע שעות של נסיעה. אותו יום שגמל בנפשו גמילות-חסד זו ירד לפאתי ירושלים, למקום שעוצרות בו תיבות של הסעת-חינם. אך יצא אל אותו מקום, בעוד הוא בא והולך, ראה תיבה של הסעה שעוצרת שם ואדם אחד בודד פותח דלתה ונוטל שיחה עם מנהיגה של התיבה. חלף רגע והלה הגביה עצמו מתוך דלת התיבה כמדומה שרוצה לסגור את דלתה. צעק לו רועי לא-יחסר מרחוק. ענה לו הלה: "לנהריה" ! החיש הוא פסיעותיו בעוד מנהיג התיבה ממתין ומיהר לתחוב גופו ליד המנהיג. מתוך שיח ודברים ששחו נוכח כי מגיע אותו אדם לרחובה של דודתו. לאחר שלוש שעות ומחצה עמד אצל מיטת דודתו וסעד אותה כפי שיכל באותה שעה. קיים מצוותו, סב על עקביו ושב לתלמודו. אותו לילה הלכה דודתו לבית עולמה וידע כי מן השמים סייעו בידו. אמר לעצמו כי בשל אותו עול של תורה ומצוות שהוא מעמיס על שכמו משחקת לו השעה כדוגמת מה שאירע לו ושמר כל אותם דברים בלבו, שאין נאה לו לתלמיד-חכם להתנאות בדברים הללו ולהלל את עצמו ואם חפץ אתה להדמות לתלמידי-חכמים שומה עליך להידבק במעשיהם ולנהוג כמותם.
לימים תמו לימודיו באותו מקום של ישיבה ופנה והלך למקום אחר שנאה היה ויפה בבתיו ואילנות ושיחים שבו והלך ומצא פרנסתו היכן שמצא. לא עברו ימים רבים וקיבל איגרת מטעם המלכות לבוא ולשרת בצבא מילואי המלך. בא אל מחנה הצבא ומצא שם פקיד אחד מאותם שהיו משלחים האיגרות. עמד ושאל אותו: "כל אותם ימים שעברו, לפי חשבוני שנתיים, שישבתי בישיבה ולמדתי, מדוע לא שיגרתם לי מאותן האיגרות ?, חזקה על כל אדם שמשתחרר מעולה של מלכות כי תוך תשעים יום יקבל איגרת של דרישה מהמלכות. לפלא נחשב הוא בעייני כי ברגע שעזבתי את תל-הפיות, ברגע זה שיגרתם לי איגרת מצבא מילואי המלך? ענה לו אותו פקיד : "כל אותם ניירות שבהם רשום שמך נתעלמו מאתנו והיו מונחים באחת מאותן קרנות של זווית בבניין סמוך שאין אנו שוזפים בו עיננו תדיר. לפני שבועיים סידרנו אותו בניין ונמצאו הניירות ונמצא שמך רשום בהם ועלה זכרונך לפנינו עד שמצאנו כי ראוי לשלוח לך איגרת של מילואי-המלך.
עמד שם והשתאה. עלתה לו אותה משנת אבות : הפורק עול תורה מעלים עליו עול מלכות ועול דרך-ארץ, המעלה עליו עול תורה...
