עולם

ב"ה                 

                       פרשת נח – תשע"ג - עולם

   בפרק ט' 12 כתוב:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:

לפנינו ברית המתקיימת "לדורות עולם".

   בפסוק 16 בפרק ט' כתוב: “   וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:”, שוב ברית עולם בין ה' ובין נפש החיה.

   כפי שאומר איבן-עזרא, מובנה של מילת עולם הוא:  "ומילת עולם בכל המקרא לא מצאנוה כי אם על זמן ונצח”. חד וחלק – מובנה של מילת עולם בכל המיקרא תיאור של זמן באופן כלשהו.  [קוהלת ג' 11]

    אפשר לראות כי בלשון חז"ל המילה "עולם" מופיעה גם במובן שונה. לדוגמא:

 אבות ה' א ' - בעשרה מאמרות נברא העולם,  אבות א' ב' – על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים,  סנהדרין ח' ב' – מיתתן של רשעים – הנאה להן והנאה לעולם

עבודה-זרה נ"ד ב' – עולם כמנהגו נוהג ,   ירושלמי ע"ז פ"ג ה"א, במ"ר י"ג – העולם עשוי ככדור והים כקערה. אמר ר' יונה: אלכסנדרוס מוקדון ביקש לעלות למעלה, והיה עולה עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה.    ועוד דוגמאות רבות שהמשותף להן הוא מילת "עולם" במובן אזור גיאוגרפי, מקום, האדמה והאויר שבו אנו חיים.

   כלומר, זו מילה המתארת את כל היש שבתבל וביקום, בעיקר  היש הפיזי, החמרי, ובפרט התחום הגיאוגרפי.

   בעל  אנציקלופדיה אוצר ישראל,ב ערך "עולם" מוסיף ומסכם: “עיקר עיניינו משורש עלם והוראתו נפלא ונעלם, וכולל הזמן העבר והעתיד לבא”. כלומר הוא מדגיש את עניין הזמן ומוסיף את עניין התעלומה.

הוא מוסיף כי חז"ל משתמשים במילת עולם להוראת התבל וכל היקום, והחיים החמריים בשם "חיי העולם הזה" לעומת החיים הרוחניים לעתיד לבא ובאחרית-הימים בשם "העולם הבא".

   בדעת מקרא הוא מתייחס למילים "וחי לעולם" ומעלה שתי אפשרויות- האחת - חיי נצח, חיים ללא מיתה או ללא טעם מיתה,  השניה  -  סתם חיים ארוכים באופן יחסי לבן-אדם, אבל לא חיי נצח [בדומה לרש”י].                                                                                                                                            

  התנחומא קדושים הוא המקור לתוספת של בעל אנצ' אוצר-ישראל-
"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם – אמר להם הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע אלא הוו זהירין בנטיעות, שנא' ונטעתם כל עץ מאכל. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם הוו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם אני זקן כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתייגע לאחרים למחר אני מת.   אמר שלמה- את הכל עשה בעיתו גם את העלם נתן בלבם [קהלת ג' 11], העלם כתיב חסר וא"ו. מהו כן? אילולא שהקב"ה העלים מלבו של אדם את המיתה לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר למחר אני מת למה אני עומד ומתייגע לאחרים, לפיכך העלים הקב"ה מלבם של בני האדם את יום המיתה”.

       מדרש זה לוקח את המילה "עולם" הכתובה כתיב חסר ומפרש כי שורשה הוא המילה "נעלם", וכל משמעותה אינו אלא יסוד התעלומה שבזמן ובמרחב בחיי האדם.   אם בראיה שטחית נדמה לנו שזהו פירוש רחוק ומנותק, עתה לאחר סקירת הפרשנות ושימושי חז"ל במילה זו נראה כי זהו פשטם של דברים וכי אכן כל כוונתה של מילת "עולם" הוא להצביע על כל מה שנעלם מן האדם.

נמצאנו למדים – בתנ"ך משמשת מילה זו לתאור מימד הזמן, אולי לנקודת האיןסוף ,העלומה מאיתנו, שקשורה בזמן, ואילו חז"ל הרחיבו את השימוש בה לתאר את האיןסוף הפיזי, במיוחד הגיאוגרפי, הקיים ביקום, איןסוף שגם הוא עלום מאיתנו
.   

    נסיים בדברי  הרש"ר הירש לבבראשית כ"א 33, “ויקרא שם  בשם ה' אל עולם"

  מקום התרחשותו של מאורע זה הונצח לזכר עולם בשם "באר-שבע"...   במקום הזה נטע אברהם  עץ... שם קורא אברהם "בשם ה' אל עולם", לא בשם "קונה שמים וארץ", המתגלה בהליכות הטבע על-פי סידרו, אלא ה' היחיד והמיוחד, הזורע את זרעו הנסתר של העתיד – בהווה !...

   והנה כינוי זה של הקב"ה, הנצמד ל"עולם" – כינוי אשר, כאמור, נזכר בתנך רק בשני מקומות, אותו שתלו חכמינו ז"ל בפינו, יותר מכל כינוי אחר, בכל עת ובכל שעה. הם קבעו זאת לאחר שבפיהם קיבלה המילה "עולם" גם משמעות של "תבל", היינו ההוויה הממשית והמציאותית ביותר, ובשניהם פעלו למעננו דבר גדול לאין שיעור...

   ... אם תמצי לומר, אמת עוד יותר עמוקה טמונה בזה. נראה שהמילה "עולם" בתנ"ך – אין פירושה רק העבר והעתיד הנסתרים, אלא בכלל: כל הנסתר והנעלם מעינינו.

   הן אך מתייהר האומר, שרק העבר והעתיד נסתרים ממנו. גם ההווה הממשי ביותר הוא ביסודו ולאמיתו של דבר - “עולם". כל ממשות עיקרה ושורשה ב"נעלם", שלו לבדו המציאות הנעלה ביותר.

   הדמויות והצורות -  מתחלפות: הכוח הפועל, הנסתר המונח ביסודו של כל נגלה, המופשט, ה"נעלם" – הוא העומד לעולם, יתרה מזו – הוא הנמצא האמיתי היחיד, שעליו אפשר לבנות.

   וכן הוא אומר בקוהלת:

 “את הכל עשה יפה בעתו" – הכל עשה ה' יפה בהקשר אחד עם כל המצוי בעתו,

 “גם את העלם נתן בלבם" – אבל גם שמץ מן הנסתר, העל-חושי, נתן בלב האדם,

 “מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלהים מראש ועד סוף" – אשר בלי השמץ הזה לא יגיע האדם לעולם לידי הבנתן של התופעות, ואף של הפחותה שביניהן.

   יתכן שהשקפה זו, היא שגרמה להביע את המושג "תבל" במילה "עולם".   הן תבל, בעיצומו של דבר, באמת עולם הוא. בעלי השקפה זו ביקשו להרגיל אותנו להרחיק ראות מעבר לכל תופעה, על הנגלה שבה, אל הנסתר המונח ביסודה, להביט אל ה' מלך העולם, המנהג והשליט בכל הכוחות הנעלמים. שהכל חלק ממלכותו, כל הסובב אותנו בזה "עולם התעלומות". והוא גם אלוהינו, ולו אנחנו עם כל כוחותינו, בהוויתנו ובייעודנו. ואליו עלינו להתמסר בכל כוחותינו, לעשות רצונו ולהרבות כבודו לברכה – ברוך