מפי אויללים
מפי אויללים
נפתח בתיאורו של גוף אחד. גוף זה, דומה עליו כאילו אחזו בולמוס או נכנסה בו תזזית, והרי הוא זוחל על ברכיו בין הכורסא והספה שבביתי, נראה כמלקט מפה ומשם ככל אשר ימצא. ומה ליקוטים שהוא מלקט בין כל אותם רגליים של כסאות? וכי יעלה על הדעת כי ליקוטי מוהר"ן הם? וכי הגיגיו של רב נחמן מברסלב מפוצצים ראשו כפטיש המפוצץ סלעים כמו שאמרו חכמים בדברי תורה? רז אחד אוכל לגלות – במקומותינו אין דבקים כ"כ בשיריים של רבנים ואף ליקוטי מורינו ורבינו רב נחמן מאומן אינם מן הנלקטים דבר יום ביומו ולא מן התדירים הם אלא מן הנדירים. בכן, מה בכל אופן אותם מעשים שהוא עושה על גחונו אם אינו נחש ואינו מן המצחקים לפני בניהם באותה שעה? ליקוטיו אינם אלא בפיתה, במלעיל,[ושמא אני צריך לומר במלרע?] בפיתה אחת מיני רבות ובאבזיריה. מאן אביזריה? חציו של פלח עגבניה מחד, וכרוב משוח בטחינה מאידך, ובתווך פירורים לרוב, עיקרם של כדורי פלאפל ומיעוטם פירורים של היום ושל אשתקד, מהם של משמשי כדורי הפלאפל ומהם שמקורם ושורשם לא יכירום. ביניהם כאלה שאבדה להם צורתם הראשונה זה מכבר ולכדי צורה חדשה אחרת עדיין לא באו, ומהם שניכרת בהם צורתם ההיולית, הכדורית, או כל צורה נאה אחרת שהייתה להם בשכבר הימים .
הארה גדולה התגלתה לאותו בעל גוף באשר לקשר המפתיע שבין פילוסופיה ופלאפל ואכילס ואכילה. אמר אותו אכילס, הצב והארנבת שהתחרו ביניהם מי יגיע ראשון אל דוכן הפלאפל.
ארנבת, או שמא היה זה ארנב, שהיו רגליה קלות, אחזה חכמת שלמה, פסקה פסוקה והניחה אותו מירוץ לאשר אינם קלים. עתה מקדים הצב את אותה חכמנית ומגיר זיעתו במרץ שעה שקלת עולם זו נמה לה את שנת היופי שלה. סוף סוף הקיצה גם אותה ארנבנית מתנומתה והחלה שמה פעמיה אל הדוכן. והנה אמר אכילס, כל אימת שתגיע הארנבת אל מקום שבו היה הצב לפנים כבר יהיה הצב מקדים את אותו מקום, ואם כך איך תוכל הארנבת להשיג אי-פעם את הצב?
למה הדבר דומה, לאותם כדורי פלאפל שהתגלגלו ובאו אל המעמקים שמתחת לספה ונחים שם מנוחה נכונה עד שיפנה אותם מי שיפנה, או בלשון אחרת, אותו בעל גוף דלעיל. כל אימת שקצות אצבעותיו מחשבות לגעת ולתפוס אחיזה באחד הכדורים הנחים מתחת לספה, נחפזים הללו לשוב ולהתגלגל הלאה אל מקום אחר, עמוק מהראשון, וחוזר חלילה, עד שאי-אפשי לו לבעל הגוף לתפוס עליהם חזקה של ממש ולפנותם.
שלא תחשבני לגולם אומר לך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. מהו הראשון? זהו אותו גוף ובעליו הכפוף לעת עתה תחת הרהיטים, כאדם המנסה לשקם את ביתו מתוך ההפיכה, לאסוף את התבן מן הבר ולחשוף מחדש את השטיחים ואריחי הרצפה. על מנת כן שומה עליו לאסוף שברי צעצועים ושאריות כאלה ואחרות המכסות בריבוד קל את ריצפת מעונו הקט. ומהו אחרון? שאותו גוף מדובלל כדבעי וקרוב לאפיסת כוחותיו, הגם שמלכתחילה לא היו כוחותיו מרובים כ"כ. דיבלולו ניכר ביתר שאת בשיער שנותר בראשו. ולא דיבלול של מספרה של יקרנים ששקד בו הגלב כדי שעה ומחצה, ולא פרימה שיש בבגדיו כאותה פרימה שיש בה קווים חדשים ומחודשים מבתים של אופנה, לא כי אלא דיבלול ופרימה של עייפות ורישול בלתי מכוונים בעליל, בלתי רצוניים במפגיע, כאלה שניכרים בהם סימנים של תשישות והתשה.
לאמיתם של דברים, בבחינה קפדנית ומדוקדקת אפשר כי מביני דבר יזהו דמיון קל בין אותו הגוף ובין עבדכם הנאמן, ואכן לא לקח אתכם דמיונכם למחוזות ההזיה, אנכי הוא. וכי מאחר ועדיין יכול הוא לדלות מכיסו אי אלו פרוטות אשר עולות לכדי דמיה של מנת פלאפל, מדוע עליו לכוף גיוו וללקוט חלקי פיתה הללו וכל שאר ירקות הסמוכים להם מתחת כורסאות וספות שבביתו, עטופות ומדובקות במיני פקעיות של צמר ואבק שאיוו להן שם את מקומן?
לא לצורך מקומן הוא צריך ואף לא לצורך עצמן אלא דווקא לצורך אותו חלל שישאירו לאחר פינוין. חפץ הוא כי ביתו יהיה ריקן מכל אותן פליטות ושאריות שהשאירו בו אחייניו בדווקא ובלאו-דווקא.
מאחר שהראתי לך סופן של אותן מנות פלאפל וקלקולן וכל הגנאי שנהגו בהן זאטוטיה של אחותי, אאחוז מידה נאה ואומר לך מתחילתן והדרן. עיקרן לאכילה נבראו ובהוויתן זו נאה הייתה צורתן, וכך אף יצאו תחת ידיו של מוכר שעה שמסרן לאחותי. שקית של נייר מלגו ועטיפת ניילון מלבר, חמימים וריחניים, מדגדגים, מהבילים ומגרים. אלא שתורתן של ילדים ובני תשחורת שונה היא מזו של בעלי הכוח הגבורה והבינה, ועל פי רוב הפוכה בתכלית. רוב מניינה ובניינה של מנת הפלאפל מוציאים הם לתכלית שרב בה הדמיון ושונה ומשונה היא מכל מה שהכרתם.
אחר שטעמו כזית פת ויצאו מידי ספק ברכה לבטלה, אחר שנגסו מן הירק שבצידי הכדורים ועגבו מעט בריבועי העגבניה שבאותו כיס בצקי, כסבורים הם כי תמה לה ארוחה והגיע עת דודים ומשחק. מתחילים הם ליטול מכל הבא ליד ומשליכים איש על אחיו. המהדרים שבהם משליכים את אותן השלכות איש על אחותו. לאט לאט משתפרת יכולתם לדייק בקליעה עד שידם אמונה ומתרבות קליעותיהם אל המטרה יתר על החטאותיהם. בינתיים אוזלת והולכת פיתה שתחת ידם ומתכלים שמנה וסלטה, ואף סבלנות מועטת שהייתה בהם לכתחילה פוקעת מכל וכל ועוברים הם לעניין אחר. אם תמצא לומר אינם רוצים להשליכם איש על אחיו או איש בפינתו, מורחים הם אותם במיני מקומות ממקומות הבית, חלקם קירות, חלקם בחריצי הספות וחלקם בין הספרים. עיתים מניחים הם שיריים מאותה מנה של פלאפל בתוך צנצנת של פרחים, אף אם הפרחים בתוכה, קל וחומר כשאינם בתוכה, עיתים הם מניחים אותם גם בחורים שאין הצדיקים של פסח שוזפים שם עיניהם.
עתה אומר לך דבר מה בעניינו של חמש ואח"כ אפרש מדוע. חמש הוא שורש נאה. לצד היותו שורש דקדוקי משמש הוא אף לצורך מנייתם של דברים. לצורך דיגדוגו וגירויו של דודם לא נצרכו אחייני לשורש חמש דווקא, אבל זה כבר עניין אחר.
אם דווקאן הנך תוכל למנות בו חמשת חומשים שבתורה, אם גמרן אתה גמור ושנה משנת אבות בן חמש למקרא, ואם מרחיקן אתה באמירותיך ורוצה להודיע לעולם ידענותך, הזכר שמו של אותו מטוס שאות שישית של בני לעז בתחילת שמו וחמש בסופו וקרוי בפי כל אף-חמש.
מדוע השתרבב להרהורי בין עיסת החומוס, שלוליות המיץ ופירורי החטיפים דווקא אותו חמש? לחומשים איני זקוק מתחת לשולחן, וידענות המטוסים אין היא מן המלאכות שנפנים אליהן שעה שלוקטים שאריות מזון ומשקמים דירה. לא נזקקתי לתיבת חמש אף לא בשל התחושה המוזרה כאילו הוכיתי אל החומש. העניין יותר פשוט, חמש הוא מספר הילדים שהגיעו עם אחותי לבקרני. לעת עתה חמש, לכשירחיב אששה ואשעיב ואשמין.
חמש הוא גילם הממוצע של אותם דרדקים וצופן הוא בחובו גם רמז, מעין סימן מובהק כי אחייני מצאצאי בני-ישראל הם, מאותם יוצאי מצרים שנאמר בהם "וחמושים עלו". גם אחייני עלו חמושים ואף מחומשים מבלי צורך להביא כלי זין ומשחית. הרי הם והרי כלי זינם איתם בכל אשר יפנו, באותם תלמידי חכמים שתורתם איתם כסחורה המתבקשת בכל מקום ובאשר יפנו מעמידים להם דוכן ומעלים להם שכרם ועומדים ודורשים. אחייני, אחד יתר על חבירו חמש ידות בכוח במרץ ובעזוז, בכושר המצאה ותחבולה, וכל המרחיק נגיחותיו ומגדילם נקרא בפיהם חשוב, וכל המצעק ומצווח בקול דק או חזק נשמע בין אחיו יותר מהשאר ועולה לגדולה.
חמש היא גם השעה שהראה השעון כשהגיעו לדירתי. הייתה זו אחת השעות האחרונות של אותו שעון, בוודאי משעותיו היפות האחרונות. גם אם אחד מאחייני יהיה בעתיד שען, מקצוע ההולם את יכולתם לפרק דברים, איני סבור כי יוכל לתקן את שעוני. חמש הוא גם המספר הסידורי שהייתי מעניק למכת החושך אילו ניתן בידי קולמוס וציוו עלי לכתוב ספר שמות מחדש. טרם הבנתי את מימדי הזמן החדשים שנכפו עלי באמצעות שיפורו מחדש של שעוני, טרם סיימתי לספור עד חמש, התחלתי עוסק במנייתם של כדורי טניס. אכן יש בביתי מספר מסוים של כדורי טניס וחשבתי כי ספורים הם בלבד ומעטים, באותם זמנים שבהם חלפה מחשבה זו בראשי לא שיערתי שגם עניין זה הוא יחסי לגמרי וכל הרהורי לגבי מספר כדורי הטניס בטעות יסודו.
אמור מעתה, אם ישאלך אדם בשם אלברט, או אולי אלברט איינשטיין, כמה כדורי טניס יש בביתך, אל תחפז להשיבו. ראשית עליך לברר כמה אחיינים שוהים באותו רגע במרחב הלא מוגן הקרוי דירתך. שנית עליך לבדוק אם כבר גילו את כדורי הטניס. אם השבת בשלילה לשאלות אלה שומה עליך פשוט ללכת ולמצוא את כדורי הטניס ולאחר שמצאת אותם למנותם. זה המספר. ברם אם השבת לשתי השאלות המקדימות דלעיל בהן יכול אני רק להשתתף בצערך, צרתך אכן היא צרה. גם החישוב מסובך וגם העובדות אינן מעודדות. טול את השעה שבה הגיעו אחיינים אלו והפחת אותה מעשרים וארבע. גלוי וידוע כי כוחם עשוי לתוש ככל שקרבה שעת חצות. אמנם לא הייתי מהמר על כך בכל המקרים אבל אם נדבר בהכללות זהירות זה נכון. עתה הכפל את התוצאה במספר האחיינים וקיבלת מספר מסוים. מספר זה הוא המקדם שבו עליך להכפיל את מספר כדורי הטניס שמנית קודם לכן בביתך. בשעה שבאים אחיינים לבקר בדירתך זה המספר הקרוב יותר אל האמת, והכל מזווית ראיתך הסובייקטיבית-דפנסיבית- נגטיבית בלבד. רבים מאלו שהתנסו בחוויות מסוג זה יטענו שהגזמתי מעט כלפי מטה אבל אניח לוויכוח שולי זה.
כבר ארבע שנים קבור מחבט הטניס תחת ערימה של מזרנים כבדים בגובהו של ארון אחד המצוי בחדר העבודה, ולא פעם הרהרתי איזה מאמץ יידרש ממני להוציאו משם אם אי פעם ארצה לשחק טניס, מאליו יכול אתה להבין כי רק המחשבה על חילוצו של מחבט הטניס ממקום קבורתו הוציאו ממני כל חשק לחזור ולשחק בספורט הלבן. חמישים שניות לאחר שפרצו אחייני אל דירתי מצאתים אוחזים באותו מחבט ומעיפים כדורי טניס וכדורי פלאפל ואף כל דבר אחר היכול לעוף, לטוס, לדאות, להמריא או לנחות. כל אותה תזזית של ילדים שזרמה בעורקיהם העבירו לאותם כדורים של טניס. כמעט שזחלתי אל הטלפון וחייגתי מוקד מאה ושידרתי נחש-צפע בקולות עולים ויורדים, שכן כל חפץ בביתי שלא היה עשוי מחומרים קשיחים במיוחד, החל מרגע זה ואילך היה נתון לסכנה ברורה ומיידית. בעצם, הסיבה האמיתית שלא חייגתי למשטרה הייתה הפחד להנזק מפגיעתם הרעה של החפצים השונים שעפו אותה שעה באוויר דירתי וחיפשו כתובת ומטרה.
מה שלא הסכינו לעשות הכדורים החרה החזיק אחריהם המחבט. המחבט שלרוב גודלו כיסה כליל את אחיין מספר שלוש נראה היה כאילו הוא נע בכוחות עצמו ודומה עליו כאילו עוד רגע קט יפתח פיו ויתן קולו בשיר. זאטוט מספר שלוש, לרוע המזל, אך החל זה עתה את צעדיו בעולם הטניס, ואין לחפצי ביתי אלא להצר על כך.
בשלב זה החלטתי לפנות עורף לענף הטניס החביב ולתת הפוגת מה לליבי בחדר המחשב. אחיינית מספר שתיים, בת שנה ומחצה, התעללה במשחק הטריוויה ובדקה מה רמת ההגנה שהכניס מתכנן המשחק במשחקו. מיד עם הכנסי לחדר נוכחתי כי בלי שום קשר לשלבי המשחק לחצה אחיינית זו חזור ולחוץ על כל מה שניתן ללחוץ בלוח המקשים, כולל הכל, כולל הכל כלול, כולל כל הקומבינציות שאכילס והצב והארנבת וגם איינשטיין לא חלמו עליהם. להפתעתי התברר כי מתכנן המשחק ניחן באחד משניים, גאוניות יתרה או כושר ניבוי וחיזוי מופלאים, המשחק ששוחק באותה עת עמד בכל המבחנים בכבוד והצטיינות יתרים. הייתי בטוח שהמערכת תקרוס ומשחק הטריוויה יסיים את גלגולו הנוכחי בעולם, לרגע רציתי להתנצל לפני ממציאו, לתומי חשבתי כי מנחה המשחק או ממציאו, או אולי יצור וירטואלי קשוח אחר שהופיע מידי פעם על צג המחשב, יצאו בקפיצה נזעמת הישר מהמסך ויחלקו סנוקרת לכל האחראים להתעללות שזה עתה חוו, לכל מי שנמצא בטווח חמש פסיעות מהמחשב וידע ולא מחה, בין אם ייעץ במישרין בין אם הנהן או המהם או סתם נהנה ממראה עיניו. התברר כי זהו מחשב סובלני במיוחד שגילה סבלנות אין קץ ואיפוק. חרף כל משוגותיה של אחיינית מספר שתיים חזר המחשב לקדמותו כאילו לא אירע דבר. כדי שלא אזדקק לרופא החייאה סברתי כי גם חדר זה אינו הולם את בריאותי ונטשתי.
הנחתי לאחייניתי ופניתי למחוזות אחרים. הרבה אפשרויות לא נשארו לי, מה גם שתפזורת ובליל של חפצים כיסו כמעט כל אריח שבדירה. פניתי לשוחח עם אחותי על כוס קפה במטבח. מטס הצדעה של דסקיות פוקימונים חצה את האוויר ומשלא התרשמתי דיי חזר ושנה ושילש. בגיחה השלישית מעל היעד דומני, הופצצה הרצפה במטח אבני לגו בכל הגדלים ומכל הסוגים, מלווה בתרסיס מהשירותים. הייתה זו הדמיה אולטימטיבית של חיסולו של בן-לאדן. לשאלתי הוסבר לי כי עקב המחסור בחיידקי אנטרקס ובגאז מדמיע ובפצצות עשן הוחלט לאלתר ולהשתמש בתרסיס שירותים. איני מבין גדול בביטחון אך נראה כי טרוריסטים רבים היו מחליפים מקום עבודה אילו נתקלו באחיין מספר אחד. אני לתומי חשבתי כי אחייני לומדים בבתי ספר אולם רמה ביצועית כ"כ גבוהה ואפקטיביות מרבית שכזו לא מותירות לי אלא להסיק שבמקום ללמוד הם מתאמנים שם בנשק להשמדה המונית ובירי טילים מונחים מגובה נמוך.
התעטפתי בסדין לבן והצטערתי כי הוא אינו עבה יותר. החלטתי להיכנע ולנסות להיכנס עם אחייני למשא ומתן ולו גם מתוך נחיתות. פניתי לאחותי מובס ומבוהל ואפילו התיישבתי סמוך אליה על כוס קפה שמילטתי מתאטרון הבובות. שכחתי לציין כי אחיינית מספר אחת מצאה את מטבחי הולם ביותר לעריכת הצגת תאטרון הבובות. ההצגה תיערך בסוף הביקור, אני חייב להיות נוכח וערני, ואף לקנות כרטיס.
עדיין הייתי ישוב על אותו כיסא רעוע שהצלחתי למלט קודם לכן מבין ציפורניהם של אחייני, עשיתי קולות הסוואה וצנחתי לאחור סמוך לאחותי.
מששמעתי הפסקה קלה בקולות המצמוץ שעה שלגמה מלוא הנאתה מן הקפה, פניתי אליה ושאלתי: “מה חדש?”
הייתה הפסקה קלה, מעין אלו שאתה יכול להיות בטוח שאומרות לך כי קטעת זה עתה את אחד הרגעים היותר מהנים של בן שיחך. אחותי הוציאה אנקות רווחה ופלטה מפיה אוויר שלא הותיר שום מקום לפרשנות:
"השלווה הזו שיש אצלך בבית, כל פעם שאני מגיעה לביקור אני מתפעלת ממנה מחדש".
הבטתי בה וראיתי שהיא מחייכת חיוך רציני ללא בדל של ציניות.
