חבר הקיני

                                            חבר הקיני

                                                                                             15.3.2000

    איברהים הוא בעצם חשמלאי מאל-ערוב. אחותה של אשתו נשואה למוכתר של ג'בל-מוכאבר.

אל-ערוב נמצאת בין חברון וגוש-עציון, ג'בל-מוכאבר בתוך הקו הירוק,ליד ירושלים. בימי הורדוס הביאו מים מאל-ערוב לירושלים. חברון היא מלשון חבר, חברו של האל- אברהם.  בערבית ג"כ חאליל- האהוב, האהוב על האל. לאיברהים חמש ילדים... ושלוש בנות. הוא עובד בזבל של מגדל-עוז. מסתדר איכשהו, ברוך ה'.

       ומחמוד- הוא לא ממלא טוטו. זה לא טוב. זה כסף שבא לא מעבודה. כסף שבא מהימורים או מבורסה או ממשהו לא ישר זה לא כסף טוב. אותו דבר כסף שבא בחינם, שלא עבדת בשבילו. זו המחשבה שלו.

      ומה דעתו על המצב? רוב הזמן תמצא שהוא שותק ולא מגיב על המצב. בטח שהמצב לא טוב. מה יש לו שהוא שותק ?   אין לו דיעה ?   הוא אומר שאם המילה בסלע אז השתיקה לפחות בשניים, ואולי ברשות הפלסטינית בזמנים של היום שווה השתיקה שלושה וארבעה סלעים, אבל את זה אני אומר מטעם עצמי, לא שמעתי אותו אומר זאת.

       ומוחמד- אמו נולדה בדיר-שראפת שמול בית צפאפה, בתוך ירושלים למרות שזה מחוץ לקוו הירוק. זה בין שכונת-פת וגילה. כשנישאה עברה לגור בואדי-ניס שבגוש-עציון, בין אפרת ותקוע. תקוע הערבית או היהודית, הן סמוכות. בגלל אימו יש לו תעודה כחולה ויכול לעבור את המחסומים בקלות. בבית-לחם זרקו עליו אבנים כי יש לו מספר צהוב למרות שהכפר שלו שייך לנפת חברון. לפני האינתיפאדה עבד קבלן שיפוצים, עשה כסף טוב, עכשיו הוא עובד יומית מאתיים שקל, המצב קשה וזה מה שיש. נאביל, חבר שלו מהכפר גם את זה אין לו.

       וחסן- הוא אחיו של מחמוד. גם הוא תשים על ידו פלס תראה שהפלס קצת עקום. גבוה וחזק כמו מחמוד אך מחשבתו איטית יותר. יותר גמלוני. תופס הכל יותר לאט, כאילו כל פיסת מידע צריכה לעבור עוד כמה מסכים עד שמגיעה לתוך הראש. הכל אצלו יותר לאט. רק כשהרביץ לו השוטר של משמר-הגבול ראית איך הוא נפגע מהר. כמעט נדלק.
        והשוטר- לדידו כולם אשמים. מכיוון שהוא אינו מכיר אף אחד מהם באופן אישי כולם חשודים. כולם שמו יד ורגל להכשילו במילויי הפקודות.

       והפקודות- הן ברורות. אסור לתת לאיש לעבור. כל אחד שעובר מהווה סיכון ביטחוני. אולי מעביר אמלח. אולי מחפש ומעביר מידע. אולי סתם מתכנן פיגוע  והרס. את הפקודות חייבים לבצע הכי יסודי שאפשר. על הצד הטוב ביותר.

       והקבלן- אינו כרוב הקבלנים. אינו מנסה להתחכם ולהערים על לקוחותיו. הולך ישר ופשוט. במקרים רבים המחירים שלו מאד נמוכים. במקרים רבים הוא גובה את הכסף אחרי זמן רב. לפעמים הוא לוקח כסף כי לא נעים לו. אינו רוצה שהלקוח  ירגיש עלוב או עני ולכן הוא דורש ממנו תשלום. סימלי.

       ומחמוד. שוב. - אף פעם הכסף לא מספיק לו. פעם חלה חמזה בנו, פעם זו אשתו שנכנסה שוב להריון. פעם זה מיסים שצריך לשלם במשרדי הרשות הפלסטינית ופעם סתם לקנות אוכל.

       והמחיר- הוא רק עולה, ולפעמים אינך יכול לקנות גם אם יש בכיסך כסף. פשוט אין דרך להגיע אל בית-לחם. הכל חסום. אין מכוניות. בכל מקום מחסומים וחיילים. מאותה סיבה החנויות בעיר הולכות ומתרוקנות. והמחיר רק עולה.

       והקבלן- אם יעלה למחמוד את המשכורת יצטרך להעלות את מחיריו ואז לא יבואו אליו לקוחות. גם ככה המצב בשוק קשה. בפרט בבניה. גם קודם לא התפרנס בשפע.

      והקבלן, שוב- במלחמה של ששת-הימים ישב שלושה ימים במיקלט. העץ שליד ביתו נפגע מפגז מיצרי. לפני אותה מלחמה עלו כמה מהאנשים שהכיר על מוקשים ורק בנס לא נהרגו. גם אותו ואת חבריו הילדים פיספס אחד המוקשים. שמע שג'יפ שעלה על מוקש התרומם לגובה של חמשה-עשר מטר. זה נראה קצת מוגזם. במלחמה של יום כיפור נהרגו כמה אנשים שהכיר אישית. לידו בבית הכנסת יושב אחד עם חצי גוף שרוף. מאותה מלחמה. כל המשפחה של אמא שלו נהרגה בשואה. מצד סבו שמונה מתוך תשע אחים, מצד סבתו שבע מתוך שמונה. הוא יודע מה היה בקסטל , מה היה במאורעות תרפ"א והוא למד היסטוריה.

       וחבריו של הקבלן- הם גרים בפסגות, הם נוסעים על כביש עטרת-עופרה, אחיהם גרים בכפר-דרום. בן-דודו גר בעצמונה. רוב משפחתו מחיפה,חילונים.  לכולם מכרים שנפגעו בכבישים וברחובות ובשכונות. מאבנים, ממטענים, מכדורים. נפגעו או נהרגו.

       וחלד- לאבא שלו יש מאפיה בשייח-ג'רח. מוכר גם ליהודים. הוא עובד בחנות אחת בעיר.

      ונאסר- הוא מתקן מכשירים חשמליים. בגבעת-שאול, ליד מה שהיה פעם שייח-באדר. יש לו אולקוס, אולי מהלחץ. הוא גר ברחוב השלשלת בעיר העתיקה.

       והישראלים- הם ממשיכים כאילו הכל כרגיל. בכירים לוקחים הרבה כסף, הרבה טובות הנאה. אלה שמקורבים למקומות הנכונים ולמידע הנכון מייצרים כל הזמן עוד ועוד קומבינות, וחלק די גדול מאוכלוסיית המדינה לא גומר את החודש. הקינאה בין אלה שיש להם ואלה שאין להם גדלה. הבושה של מי שאין לו מפני מי שיש לו, והפחד פן ידעו שהוא אחד מאלה שאין להם אוכלים בו כל חלקה טובה.

      ותושבי הרשות- הם חיים בפחד מתמיד. רב-כיווני. מהתנזים. מהפתח. מהחמס. יותר מאשר מהישראלים.  גם בפחד מהישראלים יש דרגות. מהמתנחלים וממשמר-הגבול פוחדים תושבי הרשות  יותר מאשר מהחיילים ומשאר האנשים. זה לא סותר, והם עובדים אפילו היום בהרבה התנחלויות. אף אחד לא נוגע בהם לרעה, אפילו מתייחסים אליהם יפה.

      וזיאד, ואיברהים, ועוואד- הם כולם בני משפחה אחת. ג"כ עובדים בבנין. עושים פנים, טיח, צבע, קרמיקה, ריצוף. בעלי מקצוע מעולים שבמעולים. הם חברונים. להם אין בעיה של מים. להם יש בורות מים טובים בחצר. אצל שכניהם יש בעיה. כל יום יש מים זורמים רק במשך שעתיים אז באותו זמן כולם משתמשים במים בבת אחת ואין לחץ בברזים, רק טיפטוף. מערכת המים קורסת.

       והשלטון, הישראלי - הם לא השקיעו בתשתיות בשטחים כמעט כלום. לשם מה ? זה בסה"כ ערבים. מגיע להם משהו ? שידאגו לעצמם.  הם בישלו את הדייסה הזו. אנחנו לא צריכים לתת להם מכספנו.

       "שניים ששטים בסירה. זה יושב בקדמתה וזה בירכתיים. קודח הראשון חור בדופן והמים נכנסים. אומר לו חברו מה אתה עושה. עונה לו מה איכפת לך, בצד שלי אני קודח".

       "בירה שיושבת על שתי ספינות. שטה לה אחת מהן והתרחקה מחברתה - נפלה הבירה למים ושקעה במצולות"

       ואבו-זיאד- הוא גר ביאטה. אל הבית שלו אין כביש. הוא צריך ללכת כל בוקר ארבעה ק"מ וחצי עד שהוא מגיע לכביש. עכשיו גם כמעט שאין מכוניות.

       וזיאד עצמו, הבן של אבו-זיאד- הוא צריך לאכול וצריך כסף לבגדים. לכן אבא שלו קם כל בוקר בשלוש והולך לכביש הראשי לתפוס מכונית שנוסעת לירושלים.

       ואבו-זיאד, ומחמוד, ואיברהים, וחסן - הם צריכים לעבור את המחסום אבל הרשיון שיש להם לא תופס עכשיו. עכשיו זה סגר. זה חוקים אחרים. לכן הם הולכים מהצד. דרך הטנטור. הקבלן הוא למד גיאוגרפיה הוא יודע מה פירוש המילה טנטור. אם יש חיילים הם הולכים מצידו של הצד. לפעמים מחכים שהחיילים ילכו ואז הם עוברים מהצד. היומית שלהם זה מאתיים שקל. עשר ש"ח עולה היום מונית לכיוון העיר. אין מה לעשות. עכשיו זה זמנים קשים. פעם הקבלן היה בא לקחת אותם מהמחסום. היום הוא מפחד. אם המשטרה תופסת אותו הוא מקבל קנס גבוה ועלול להכנס למעצר.

      ומוחמד עייש - הוא מאבו-דיס. אתמול הוא חפר עם יהודי אחד תעלה לצינור מים. בין אגל זיעה אחד למשנהו שוחחו קצת. אין הרבה יהודים שמוכנים ללכלך את הידיים. לכן גם לא מדברים הרבה. אולי בגלל זה יש מעין הרגשה שאחד למעלה והשני למטה. הוא אמר ליהודי- אני בכלל יהודי גם כן. איך זה ? - סבתא שלי הייתה יהודיה. היא התחתנה עם ערבי, סבי. נולדה להם אימי, לפי היהדות היא יהודיה. לפי זה גם אני יהודי.

       וחלד - לחלד יש חתך ביד. זה מהדיסק. כשעבדו לפני שנתיים בבניין אחד בגוש עציון נחתך בטעות. למזלו היה שם אותו יום הנגר היהודי. היה חובש קרבי בצבא. אמר שאין מה לעשות. שם לו סמרטוט על החתך ולקח אותו לבית חולים עלייה, בחברון. איך לא פחד הנגר לנסוע בלב חברון ? לא יודע. היום אם היה נכנס  כך היה חוזר חתיכות חתיכות. בכלל לא היה מצליח להכנס.

       ואבו-נאדיר - זה שמו השלישי של איברהים.

       ונאדיר - הוא הבן של איברהים-אל-עגארמה. ג'אלל. כן, לכל אחד יש אצלהם שלושה שמות לפחות. אחד שם רישמי, אחד שם מדובר ואחד על שם הבן הראשון שהוליד. נאדיר משמעו מיוחד, נדיר, שקשה למצוא כמוהו. דומה לעיברית.

      ומחמוד -את הבית שלו בנה כל העם שלו. בערבית "עם" זה המשפחה המורחבת קצת. למרבה הצער התיקרה לא כ"כ טובה וכל החורף נוזלים לו מים מלמעלה, כמעט בכל מקום בבית.

      וארייפי - הוא יש לו תעודה של הוקרה. פעם הוא הציל יהודי אחד שנתקע עם הרכב ליד רמאלה. זה היה לפני האינתיפאדה האחרונה.   אבל אם מישהו יבוא ויאיים על חיי ילדיו הוא מוכן אפילו להרוג יהודי בשביל זה. בעצם גם ערבי. הילדים שלו זה הדבר הכי חשוב לו. הוא לא שונא יהודים בכלל, אבל לפעמים סדרי העדיפויות משתנים. זה מעוות, הוא יודע, אבל ככה זה.

      טייאסיר הוא טייח. פגשתי בו באחד הימים באיזה בניין. סיפרתי לו על ארייפי.  אפילו העזתי לומר לו כי אני יכול להבין את דרך המחשבה הזו, ואישית הייתי מעדיף שלא לבוא לידי אותו ניסיון.  הזדעק וגער בי, "מבחינתי, אם יגידו לי להרוג מישהו, אפילו יאיימו על חיי או חיי ילדי, לא אעשה זאת". נזכרתי אותם שלושה "יהרג ובל יעבור" שלימדוני רבותיי. הוא בתמימות פשוטה של טייח ישמעאלי ואני עם כל חשבונותיי וחשיבות שהחבתי את עצמי.          

      ישחק, שין שלו שוחקת, הוא ערבי מכפר השילוח. הוא גר בבית שהיה פעם של יהודי, ב- 1882. בפרעות של 1921 עזבו כולם. עד היום יש לו שקע של מזוזה בדלת. זה טוב נגד עין-הרע. העבודה שלו זה שומר בבית-המעין, בשילוח, קרוב לכותל. שבוע שעבר בא אליו תייר מצרפת, ביקש שיראה לו אותו מקום בו היהודים בוכים. הביא אותו לרחוב קרן-היסוד למשרדי מע"מ ומס-הכנסה. זה באמת, לא בדיה.

            - ומה אתה אומר על גולדשטיין ?

      - ומה אתה אומר על קו-ארבע ?

      - אתה יודע למה כל המוניות של הרשות צהובות ? קבלן הצבע קרוב של ערפאת.

      - ומה אתה אומר על מאורעות תרפ"ט ?

      - ומה אתה אומר על דיר-יאסין ?

      - ועל עירק ?

      - ומה אתה אומר על השואה ?

     - ואתה יודע שאברהם אבינו היה בכלל מוסלמי ? כך אמר לי אמג'ד כשניגבנו חומוס עם זיתים  אתמול בבוקר.

     - ? ? ?

     -  רוצה קצת מים ? זה מהג'ארה של איסמעאיל, מהבור של הבית שלו, טרי מהיום בבוקר.