המכונן
המכונן
31.10.99
אדם אחד יש בעירנו ופחמי הוא. ולא על שום שעושה הוא פחמים הוספתי לו כנוי הדור זה אלא על שום זוהמה ועיפוש בהם עושה הוא מלאכתו באמונה. ישמעאלי לפי מוצאו , ירושלמי לפי עירו , ונעים ועדין הוא לפי אופיו. ואם נבא מעט לדקדק נוסיף ונאמר כי מתגורר , או אחוז הוא , בתוככי העיר העתיקה בסמוך לרחוב השלשלת . ולא שממשמרות כהונה הוא ואף אין הוא מן הלוויים ואף לא מן הקנאים ליהוד עירנו הקדושה או קנאים לסתם דבר שנאה אולי לקנאות לו ,שהרי ישמעאלי הוא ואינו מהלך באותם רעיונות נפש גבוהים הנהפכים להם ביום מן הימים לרעיונות של מעשה ולמעשה שלעיתים אף משולל הוא רעיון. לתומו הוא חי ואינו הולך לו בגדולות ואף בנפלאות ממנו. ואדם זה מוכשר הוא מאד במלאכת המכונות ויודע הוא לכונן מכונות אשר נפסקה להם נימת תקינותם וחפצה נפשם לפוש קמעא או להחליף כוח או מוח.
ומוחין של אותם מכונות וכוחין שלהן באים להן על-ידי צירוף של הרבה חלקים קטנים ומשונים המשתלבים זה בזה איש אל אחיו לפי תבנית שתיכן להן אומן המחשבה שלהן. ואומן זה יש שהוא שרוי במדינת הים ותכניות שתיכן וכלים שעשו על-פי הן שגורים להם בארצותינו ואתם אנו קודחים בכתלים או מסתתים מקום לכל אשר נחפוץ , אתם אנו שוברים ואתם אנו מחזקים ובונים.
יושב לו פחמי זה בתוך דף העליון של חנות הכלים , מטה אוזנו אל אדוני הכלים ומשיא להם עיצות ומעלה ארוכה ומזור לתחלואי אותם כלים. וכיוון שמגיע עדיו כלי בעל קלקול גדול ,ובמיוחד נכון הדבר באותם כלים בעלי נפש רחבה וגדולה שכיוון שכוחם גדול יצרם להתקלקל גדול גם כן , משהה אותו פחמי את הכלי אצלו לשעה או שעתיים , יום או אף יותר , ממחה אצל אותו אדון המחאת תיקון על מנת שיוכל לקבל כליו בחזרה , וניגש הוא לפשפש בקרביו ונשמתו של אותו יציר כפיים שכשל. נוטל הוא מפתחות ומברגות שבאמתחתו למגדול ועד קטון , פותח בורג , מסיר כסוי , מזיז סליל וקפיץ ומאמץ בחזקה טבעת חשוקה עד שנושל לו הציר מתוך חוליתו. ומכיוון שמונחים להם איבריו של אותו יציר כפיים ופרושים לפניו מסיר הוא לצדי שולחנו את הנחשלים והשחוקים השבורים והפגומים ושאר זבי החוטם והשן שבין אותם חלקים , מתוכם אף זורק הוא כמה כלאחר יד אל תוך אשפתו, ואת שארית הפליטה נוטל הוא לאידך גיסא של קובתו ושם שוטפה בנפט על גבי רשת עד אשר נקיים הם ומצוחצחים. וניגש הוא למחסן ונוטל קופסאות מקופסאות שונות שאיברים חדשים בהן , מורח עליהן שמן המכונה גריז ומתקין מחדש כליו של לקוח דבר דבור על אופנו ועל מכונו . וכיוון שכך עסוקות ידיו כל השעות בנפט וגריז שחורים ושמנים ורבב מונח לו תדיר על בגדיו ויש אף על אפו ולחייו ומצדיק הוא בעליל את הכנוי שכיניתיהו פחמי. ואף רעש ועשן מנת כוסו בכל יום ואף בעלי החנות רצים אליו רצוא ושוב כזיקים מתלהמים בצעקות ובלחיצות בתואנות ובקשות שלא ישיב פני יקיריהם ריקם ונוספים גם הם על אותם שעולים לו מן הארץ , על אותם המגיעים דרך פקידת השירות של אותה חנות. וכיוון שעדין אותו האיש ובעל-נפש , שומר הוא מרירתו בקיבתו ומעכל דפנות בטנו עד שחש הוא כאבים ודקירות וחושש למחושיו וחש אל הרופא שבודקהו לפני ולפנים. ובעת הזאת סרתי אני אל תוך קיתונו ומצאתיו מפשפש בקרבי אחדים מן הכלים ורץ אנא ושוב לחפש מכשירים שתיקן או חלקים להחלפה. ושטח לפני מהרהורי לבו שכן "דאגה בלב איש ישיחנה לאחר" , כי אין הוא יכול להסיחה מלבו . בצר לו מצאני ותינה לפני כל הלחץ אשר לוחצים אותו בעבודה ועל הקיתון השחום אשר בו הוא עובד ועל דאגתו ליום המחר .
למחר הזכרתיו בתפילתי , שכן אין לך לפחות למראית עין אדם כשר כמוהו , ובצאת מספר ימים משסרתי בשנית לקיתונו שמחתי לשמוע כי הוטב לו כי אותם ההרים אינם אלא צילי הרים וכי צרתו קטנה מששיער. פטור בלא כלום אי אפשר ואותה מררה שמיררה שוררו אינה אלא כיב פשוט, בעל ססגוניות משלו, המעטר את בטנו מלגו ומכריז לפני בעליו כי צדיק הוא ,שכן צדיקים חולי מעיים בהרבה מן המקרים חד הם.
וכיוון שסר אני לחנותו תדיר משיחים אנו על הא ודא וסיפר לי מעט מקורותיו. כשהגיע לפסוק "אדם לעמל יולד" החל לעבוד עם דוד בחנות התיקונים שבעירנו.באותם ימים רחוקים היתה זו החנות היחידה השולחת ידה בדיני-נפשות של אותם כלי-עבודה. משהגדילו במלאכתם נטלו עיצה אהדדי ופתחו בתי אומנות משל עצמם, זה בכה וזה בכה, האחד בתלפיות וחבירו בעיר העתיקה., וראו ברכה בעמלם וקהל רב שיחר לפתחם.
נוקפים להם ימיו של עולמנו ואף בפינתנו הדוויה המכונה "ארץ-ישראל" סובב לו גלגלו של עולם ותכופות לבקרים משתנים להם גווניו של מקום ומרקם יחסי אדם לאדם לובש צביונות וצבעים שונים ומשונים עד אשר קמים שכנינו מלבר ומלצד ונוטלים מאבני המקום , ואף מאותו מקום בו שם ישראל מראשותיו , ומלסטמים בהם את אחינו בני-ישראל. ואף אני נתכבדתי בליסטום מהודר שכזה שבו נשתברה לה אבן גדולה ויפה מאבני ארץ-ישראל וניתצה עד דק את חלון הקידמי של תיבת ההסעה שהיתה אותה עת ברשותי , ואחר אשר נרגעתי מעט מהתבהלה שאחזה בי נטלתי את עצמי והסעתי אותי ואת תיבתי למן המקום ההוא למקום בו אין מלסטמים אותי .
וכיוון שליסטום זה מכובד הוא כדבעי וכיוון שערב-רב מאד שבשכנינו טומן בו ידו ומרצו, וכיוון שיד של ממשלה שלנו קצרה מלמשול ולהושיע ואף מוחה קצר מלהבין בדיני טיכוס העיצות שכנגדם, כלתה רגלינו ורגלי כל אחינו בני-ישראל מן השוק ומן הדרך באותם מקומות המועדים לפורענות. ואם כלתה רגלינו עובר לעשייתם אפסה פרנסה אצל אותם שרגילים היינו לבוא ולשחר על פתחיהם ואף העוסקים בפרקמטיא עימם נמנעים היו להציג כפות רגליהם אצל חבריהם התגרים הפרקמטוטרים המתקנים ושאר בעלי מלאכה , בעלי-חוב ועסק. מדחי אל דחי נדחה אותו פחמי עד שנאלץ בצוק עיתותיו לסגור בית עסק שלו והחל לתור אחרי מקום להתפרנס בו וגדר של קיום להתגדר ולהתקיים ממנה. אין רגליו של אדם הולכות אלא למקום שראשו מושך אותו לשם ופעמים ראשו של אדם נמשך אל זכרונותיו משכבר הימים. נטל רגליו והלך אל דוד חבירו שעלה כפורח ושיגשג מעלה מעלה. נתן לו משרה זו של תיקון המכונות וכינונם ועד היום שוקד הוא בכך וממנה פרנסתו. ומתוך דוחק ולחץ שדבקו בנפשו ומתוך גורלו שהתגלגל לו וכן בבואה של חבירו דוד אשר כראי מנגד לו ולחייו נדחקו איבריו ונדחקה ביטנו וניטפל בו אותו כיב מכאיב.
איזה הוא דור ששופט את שופטיו , אף אותו פחמי שופט את שופטיו ודנם ברותחין ואין דעתו נוחה מרוב המעשה אשר הם עושים תחת השמש אך אין לאל ידו לעשות מאומה ואף הרבות ספרים בדברים הללו לא טוב.
סופו של דבר נטלתי כלי המתוקנים מתחת ידו , החלקתי בידי מעדנות על כתיפו , אף הודתי לו בכל פה וברכתיו בכל ברכה אפשרית ויצאתי.
