החוזה
החוזה
30.1.2000
אתמול, בשעה שהלך היום ופנה, נהגתי בתיבת ההסעה שלי, מאותן שמושבים של נוסעים בפניהן וקובה של סחורות וחומרי בנין באחוריהן. אותה שעה עליתי במעלות שערי צדק, ניות בגבי ובית-וגן מולי והרהרתי במחמוד כבראומר לאלתרכי מחמוד אינו חוזה ואף אינו החוזה. לא מאותם שחוזים את העתידות ולא מההוזים בכוכבים. מחמודהוא פועל ואותה שעה שימשני אותה שעה בביתו של חברי סרגו', רוצה לומר מעין ידי הארוכה. לכ"כ כשר חשבתיו עד שכשעלה זכרונו לפניהנחתי לעצמי לסטות מעט ולהזכירו. כללם של פעמים איני חושש להניחו לבד, בבתי לקוחות בכלל, וקל וחומר בבית חברי. הרבה נקיות ויושר מצאתי בו ורק מעט פכים קטנים ומושב הנהגה של תיבה גדלתי ממנו. ולא שאינו מוכשר לכל אלה, אלא שאין שני דברים לדור. ולמרות שאני דברו של העסק שבו אנו עמלים, ולמרות שאני סיימתי לימודי באוניברסיטה, אין אני מחשיב מעלתי יותר ממעלתו, שכל הללו אינם מן הנחשבים בדרך-ארץ.
אותו יום של חודש שבט הניח שרו של חורף כל עיסוקיו שבמקומות אחרים, ונטל רוב כבודו ומוראו והביאם אצלנו. ביקורי שר זה משאירים רושם חזק, ואותו יום הביא עמו אף את בני פמלייתו. פמליא שלו, באמתחתה רוחות ועננים שחורים, גשמי זלעפות וסערות, המעיפים שיערות ראשו של אדם ואף של גברת, ואף של גברת המכסה שיערה במטפחת או שביס.
סמוך הייתי באותה שעה למחוז חפצי, לבית חברי, והרהרתי בתכניות שעלו מלפני. חישבתי להגיע אותו יום אף לפרברי ירושלים, לאפרת ולגוש-עציון. חשבונו של זמני קצר היה ולא רציתי לשקע שעותי בדברי סרק. שמועה שמעתי מקריין האתר, המפיץ שמועותיו בכל אתר, כי קרובה השעה בהרים הרמים, ובשאר הגבעות שסביבות ירושלים, כי ירד עליהם השלג ויבוא הקור, ויישומו הדרכים ולא יוכל לעבור בם איש לכאן או לכאן. כבר התמלאתי שמחה בראותי כי עד כה צלח יומי, כלו סידורים שהיה עלי לסדר והנני קרוב למלא חפץ לבי. כבר ראיתי כיצד אני מגיע אל ביתו של סרג'ו חברי, פוגש את מחמוד הממתין לי שם, בודק בדקי מלאכתו, נוטל משם כליי וממשיך אל גוש עציון. סקרן הייתי לדעת אם הצליח ה' דרכו בפתרון אותן בעיות חשמליות שהוריתי לו לפותרן והטובים או רעים מעשי-ידיו באותם עניינים.
בזוויות שונות שאין עיניו של אדם רגילות לחזות בכל יום של מטר , ניתכו להן טיפות המים ממרומים קילוחים קילוחים בעוז ובכוח ,שחורים וכבדים. והנה בין המצלפות השונות נעה לה דמות אפורה כפופנית מטריה אחוזה בידה ומטפחתה לראשה, מנסה ללא הצלחה יתרה להגן על גופה מפני מימיו של בורא. תיבה של הסעת מסחר הגיחה מנגד. פנסים שלה היו דלוקים, וחותכת הייתה בבטחה אותם מטרות עוז וסופה. משהגיע לשלוליות ואגמים שהוטיר המטר, חצתה אותם באחת ואף טרחה והעיפה לכל צדדים שמסביבה, ואף לאותם שאינם מסביבה אלא רחוקים ממנה, מים תחתונים רבים ככל שיכלה ואף כיבדה לאותה דמות במנה יפה של צוננים. שעיטה ששעטה קדימה לא היה בה זמן ונדנוד של עפעף כדי להבחין בידיה של אותה צללית עלעולית, שירדו ועלו במידה ובמרץ כענפי עצים שסביבה.
מתוך קרבה נוספת שהתקרבתי ניכר היה בה בדמות זו כי של אשה היא שכבר עברו עליה רובם של ימיה בכלל וימיה הטובים בפרט, לא תואר לה ולא הדר ולא צבע שחור בשיערה, בשרה גרום וכל כולה אומרת אך שאני מכאן, אל תלך לטול הלכה מרבך, עשה מעשה. אותה שעה הרוח כמעט ואחזה בה וכמעט שהביאתה בדרך אווירית אל מחוז חפצה או אף אל מחוזות אחרים שלא הייתה חפצה להגיע אליהם באותו רגע.
משעבר עליה אותו נהג קשה-לב ולא שעה לתחינתה, החלו מחשבות שבראשי נחפזות ומתרוצצות אנה ואנה. יותר משהזדרזו להן מחשבות לאוץ ברקותי, נחמצו רגשותי והחלו גואים וממלאים כל חדרים שיש בלבי, ואף חדרים שסמוכים ללבי. למראה רטובה זו וכל המים שהגיעו לה מאותו נהג ומאותה סופה עצרתי באחת, סובבתי את תיבת ההסעה שלי וקרבתי דלתותיה עד אשר יכלה אותה זקנה לפותחם. סייעתי לה ככל שיכולתי והכנסתיה מתוך חמלה אל חומה ויובשנותה של מחיצתי.
כמטחווי קשת משם ישב לו סרג'ו ספון ושקוע כולו באחד מחדרי דירתו ונתן עיניו ומעייניו במסמכי טיוטא של הסכם שעתיד היה לחתום עם קבוצת בעלי ממון מאחת ממדינות הים. מזה שבעה ימים טורח היה לשוא להביא לידי גמר מערכת התדיינויות ארכנית ומסובכת הנוגעת לבית בשכונת מקור-חיים . מזה שנתיים שוקעו בנכסי דלא ניידי אלו מעות רבות ועברו מיד אל יד על מנת לצרף חלקה לחלקה וליצור סדנא אחת של ארעא שברבות הזמן יוקמו עליה בנינים רבי נדבכים. כיסיו מרוקנים היו זה מכבר ואף הלוואות על הלוואות לקח בתנאים כאלה ואף בתנאים אחרים ואפילו חורים שבכיסיו מרוקנים היו . אף מעות מועטות שהיה חב לי בגין מלאכתי אצלו לא היה סיפק בידו לפרוע, ולולא שנדברנו על כך מלכתחילה עובר היה על לאו של בל-תלין .
בעלי ממון וקבוצות שררה של כוח וחשיבות נכנסות היו אצל משרדו ויוצאות הן בפועל והן בכוח, כלומר כוח של פאקס שהוא כוח כוחו של חשמל, וכוח של טלפון ואביזריהו של תקשורת ממינים שונים. זה יש לו אלפים וזה מליונים, זה בפרנקים וזה בדולרים וזה בדינרים ירדניים. אחד בא מכוח עצמו ואילו שני בא מכוח של שולחיו ושולחי-שולחיו ומרעיהם. משותף לכולם שדבר לא יצא מכל אותם מפגשים. נשאר הוא עם חוריו של כיסיו, כספו משוקע בנכסיו, והם בארץ הבדולח והזהב.
אחרונים שבעלי הממון מכל אותם שהוזכרו לעיל, תרשישיים היו. צרפתים בלשון ימינו. שיגרו הללו ממדינת הים אל חברי מספר דיפטראות לעיונו. גולת כותרת של אותם דיפטראות הייתה בנין של שתי דיוטות. בניין זה עומד בפינת חלקה רחבת מימדים מאדמת מצר זה שבארץ-ישראל. אם מצרפים היו חלקה זו אל חברותיה שכבר נקנו על-ידי חברי, מכריעה היתה את כף העסקה לזכות ומביאתה לידי לחיצת יד. במה מסולסל הוא ערכם של בנין וחלקה אלו ? שסמוכים הם אצל דרך המלך ואם יסיעו אותו בנין משם על עציו ואבניו יסכון מקומו לדרך חדשה ונוחה לרבים ואף אכסניה של תיבות הסעה יתקינו שם.
דא-עקא שאותן חלקה ובנין שייכים היו למשפחה אחת מן המערביים, מוגרבים לפי שלהם, מדורי דורות, והגנו הללו על רכושם בחירוף נפש ולא הניחו לאיש לשטוח בפניהם טיעון או קמצוץ של הצעה כיצד לרכוש זיבורית זו שהפכה לעידית. אדמת ארץ-ישראל זו יקרה היתה בעיני חסידי אותה משפחה ולבם אחד היה ושווה לפיות כולם, סגור על בריח ואין טיעון נופל עליו. אין כל יוצא ואין בא בחדרי לבבם, תבונה ועיצה אין כיצד לצודו ולהמיסו.
זקנה שכיבדתי, שדיברתי בה נכבדות קודם, עלתה לתיבת הסעה שלי ומיד פשטו פניה זחיחות דעת של עונג והכרת טובה מעין עולם הבא. זאת לדעת כי רחוב ביתו של חברי הנו ארוך ואינו מפולש וכל המגיע לקצהו ורוצה לצאת הימנו חייב הוא לחזור על דרכו אל אותו מקום שממנו היתה כניסתו, וכל המרבה בכניסה מרבה דרכו ביציאה. וכיוון שאין רחוב זה מפולש אין בו תיבות הסעה של ציבור ואף תיבות הסעה המכונות מונית אינן עוברות שם. מוניות הללו, מפני מה בא להם שמם ? אולי משום שמונות כספנו, או שמא אולי מפני שמונות אותנו ואת הממשלה. ברם אם משיקול זה האחרון, צריכים היו רבים וטובים במקומותינו להיות קרויים מונית. ואולי על שם אונאות וצער שמביאות אותן מוניות על כל מי שנתקל בהן בכבישים. בכל אופן, ברחובו של חברי מועטות היו המוניות, ואף כלי הסעה מזנים אחרים כגון של רשות היחיד, לא יכולת למצוא בשופי.
לא אוכל לומר כי ירדתי לסוף מובן של מילוליה, או כל עניינים אחרים בדמות מילים, שיצאו מפיה של אושפיזה שנטלתי, אך לא על מנת לשוחח עמה נטלתיה. סבורה הייתה שאין אני בקיא בשבילי שכונת תלפיות-מקור-חיים ובהבל פה שלה שיגרה לי הנחיות לאן ואיך, כיצד ועד היכן. ניכר בה כי לא זרה לה מלאכת הפקודות. בין הסבר להסבר מיללו שפתיה ברכות, הודאות ותשבחות, סלסולים וגרגורי הצלחה ובריאות שיחולו על ראשי וראש משפחתי וראש הורי שהולידו נשמה טובה כל כך שכמותי. אודה על האמת, אם חצי מסאת תשבחות של זו יתקיימו דייני ודיי שכונת תלפיות כולה ואולי אף פרבריה בכלל.
נחני ה' דרכי בבטחה ובמהרה היו עומדות רגלינו ברחובה של זו על מבוי שמשם הולכת לביתה. שוב ושוב הודתה לי , ברכתני במאה שבחים ונפנינו איש לדרכו.
למוד הייתי באותם ימים לעשות מצווה שלא על מנת לקבל פרס. אמרתי לעצמי, מידת ההתחכמות פעמים שהיא יפה. כגון מה ? כגון אני שעיקמתי דרכי ובאתי בגין זקנה זו למקור חיים שסמוכה לתלפיות. אינו דין שאתחכם ואלך אל בית החומרים ליטול דבר מה שנחוץ לי, על מנת שלא תהא נסיעתי לצורך מצווה בלבד ? חשבון עשיתי. ומה אדם העושה בית-הכנסת קפנדריה לדברי חולין, מידה מגונה היא. אף היפוכו של דבר, אם מאריך בדברי חול כדי שלא תהיה טרחתו בדבר מצווה חשובה כל כך, אינו דין שהיא מידה שיש לשבחה ? שלא יבוא ויאמר, בשל מצווה נסעתי וטרחתי, אלא ממילא הייתי צריך לבוא אף בשביל דברי חולין ולצורך עצמי. אחר שיצא חשבוני כך צרפתי לו מעשה והלכתי אל בית החומרים שהיה סמוך למקור חיים ונטלתי שם דברים הנחוצים למלאכתי.
עד ששבתי סיים מחמוד מלאכה שלו ושלי ונמצאנו רוצים לעזוב אותו מקום. ראיתי כי התארכה לה השעה ונמלכתי בדעתי ממחשבה שהיתה לי לנסוע לגוש-עציון.
ראה חברי כך נטל ידו והסיעה מעל כתפי והניחה בין צוואר לזרוע מאחור ושח לי צרה קטנה שהתרגשה עליו לפני שעה קלה. תיבת הסעה של יחיד שלו חשקה נפשה במעט תורה של טיפול ותיקון ושבקה מכל תנועה ונגררה אחר כבוד להיכן שנגררה. אף הוא בקשיים רבים עלה בידו להגיע לביתו. ברם אם יש חסד עמדי ואמת אל נא אשאיר אותו במיצר זה שבו הוא שרוי, שדומה לו כמ"ט שערים. נחוץ לו, בבהילות מה, להגיע לאזור תלפיות ולפגוש מאנשי אותה משפחה שאתם חפץ הוא לשאת ולתת בקנין של אותה חלקת אלוקים.
עתותי היו עתה בידי ונעתרתי בשמחה. השארתי את מחמוד במקום אחר בו הייתה נעשית מלאכתי ועיקמתי דרכי בשל חפץ לבו של חברי.
מסר לי כתובת של רחוב ומספר בצדו והגענו. ראה חברי כי נעתרתי בקלות לחפציו ועשיתי רצונו כרצוני, מיד הציע כי אתלווה אליו לעניניו, אמתין כמעא, ויחזור עימי אל העיר כי דבר לו שם. וכיוון שאין הוא רוצה שאמתין בחוץ אעלה אתו ואשתה כוס קפה ואעיין באותם דפים מקושרים של תקשורת , תשחורת ותשקורת.
עזבתי תיבתי ונעניתי לו. שפעמים גוברת עלי סקרנות שבי לדיעה מה יש בביתו של אדם פלוני שאיני מכיר וכיצד הוא הרגל של יפי ביתו מלגו. משנפניתי לתת עיני בבית זה שלתוכו נכנסנו הכרתי בו דמיון מופלג לבנין של אותה זקנה שהנחתי בתלפיות לפני שעה קלה ופליאה מילאה את לבי על דרכי הבורא. נפנינו לחדר-המדריגות ועלינו.
בדיוטא השניה כנגד דלת מפוארת כלו פסיעותינו. נקש חברי בדלת ומיד נפתחה זו לקראתנו ונכנסנו. חד מן חבריא שהיו באותו מקום סימן בידו לחברי והוליכו לאולם פנימי שהיה שם. מלוכסן עיניים מבני הפילגשים של אברהם, דמות פיליפיני לו, חצה את המבואה לעברי והחווה לי לעבר קיתון חבוי שעמד לו בצידי אותה מבואה וקפה וכוסות וכורסאות לישיבה מונחים להם שם זה אצל זה ערוכים לכל דורש. ממקום שהניחני ערל זה לנפשי הבחנתי כי מיסב חברי עם גבר ואשה הפונים בגבם אלי. מקץ כמה רגעים שב ועמד חברי בפתח האולם וניכר ממעשיו כי נפרד הוא מהם וספק ופקפוק אוחזים בו וסובבים לו מכל עבריו ובכל אבריו יותר מקורט של אכזבה ואולי אף יש לומר קמצוץ של עצבות ואי הבנה מוחלטים. אף אני התיצבתי על עמדי כמתכונן ללכת מאותו מקום, שעה שקלסתר פנים של אותה זקנה שנטלתי עימי אך מקודם צר לו צורתו באווירו של אותו פתח של אולם.
עובר לראייתה נעתקה נשימה מפי וקולה ניסר בחללו של בית
מי זה ? בהפנותה חודו של חרטומה אלי ואישוני עיניה אל חברי.
ברגיל מציב לו אדם סימן של שאלה בסוף משפט שכזה, ברם משפטי השאלה של זו, אותו רגע דומה היה כי מסתיימים בסימן של קריאה.
עיניים של גבר שהיה עם אותה אשה נפנו אף הם אל חברי בתביעה מוזרה שהחליפה סתמות של קודם ביראת כבוד, והכל בגין מבטה הנוקב של הישישה.
זהו חברי שנטל לעצמו טובה והביאני לכאן וממתין שאסיים, החרה החזיר לה סרג'ו והסב אלי ראשו.
-סע לשלום פקדה וחתמה פניה.
קשים היו פניו של חברי משיצאנו, ומשהתחלנו לנסוע החל מספר עמי במופלא ממני. אותה עבדקנית פטרונית היא למשפחה זו של מערביים ועל פיה יישק כל דבר. תקיפה ועזיזה היא מכל אחר ואין איש מעיז להפיל מדבריה כמלוא נימה. דא-עקא שעקשנית היא אף יותר מאתונו של בלעם ואין אנו יודעים אם רואה היא פחות, ואינה מוכנה לשמוע מאום.
כיוון שטרדות רבות לו לאדם, בפרט אדם שכמותי , שאינו אוכל שכר שכיר וכל דאגתו על עצמו נופלת, השכיחו מיקרים שקרו ודאגות שנדאגו זקנה זו ונידבכים וחניות של חברי. יום שלמחרת שב הייתי לביתי לעת ערב ומאזין לקול צלילים של זמר שהתנגנו באוויר. אותה שעה מכשיר של פלפון שבתיבתי ניסר וזעק בחלל ואני נפניתי להחריש זמירות של אתר ולהשיב לבן-שיחי מהצד השני של הקוו. היה זה חברי סרג'ו שאינו מן המתמיהים וממהרים להתפעל, אך בשעה זו ניכר היה שאחוז הוא במין של התרגשות:
מניין מכיר אתה את חוג'ה ?
- מי זאת חוג'ה ?
זו הזקנה...
??? ... זה סיפור ארוך, מוטב שתניח.
שמץ של מושג אין אני משיג כאן ענה לי חברי. שינתה דעתה וזהו. כשם שאין אנו יודעים על הראשונות כך אין אנו משיגים על אחרונות שהיגיעונו. תנאי היא מתנה שכל עסקא שרירה תהא וקיימת רק אם תהא אתה נוכח בעת חתימתה ותהנה מריח של כסף שמתגלגל בה.
דברים שהתרחשו מכאן ואילך פרוטים הם ורבים, וכל עיקרם הוא שאכן יצאה אותה עיסקא אל הפועל ואני הטרחתי את עצמי להיות נוכח בחתימתה ואף יצאתי נשכר כהוגן ממנה, ומעות רבות ממה שהשתכרתי בגינה פיזרתי לצדקות בעירנו מאלו שעלו במחשבתי ושנדרתי בעוניי לקיימם לכשירחיב.
