ההתייבשות
ההתייבשות
12.8.04
שמים ומים - מה ביניהם ? תאמר אוויר ? לא לזה נתכוונתי. לפי שלנו שמים- אף הם עשויים ממים. אלא שהניחם הקב"ה באוצרותיו ואנו כשטסים באוויר איננו יודעים מאותם מים עליונים.
מהו "לפי שלנו"? ואם יש "שלנו", צריך להיות אחד שאינו שלנו, ואם כך, מהו לפי זה שאינו שלנו? הרי לנו מים, והרי שמים, והרי אוצרותיו של הקב"ה, והרי טייסים ומטוסים אלא אין רצוני לסטות יתר על המידה ממה שפתחתי בו ועל כן נניח למה שהוא שלנו ולמה שאינו שלנו ואף נודיע כי לא עלו על דעתנו אותם מים שלנו ונחזור לאותו שבין שמים ומים .
עדיין אותם שמים כחולים הם וצבעם כשל המים וכיוון שכחולים הם יפה לנו לבא ולשאול לאותו שטס בין מים עליונים למים תחתונים ורואה כחול מצדו האחד וכחול מצדו האחר, במה איפה הוא יודע כי כחול פלוני דווקא הוא השמים ואילו אחיו האלמוני שמנגד הוא הים הגדול . ולמה אמרתי "גדול" ? כי אילו היה קטן יכול היה אותו שטס לראות יבשה ולדעת מה הוא מה, ועכשיו שנעשה גדול ואין אותו שטס יכול לראות יבשה חוזר הוא ושואל מה הוא מה ומה בין שמים למים ?
ואל תאמר כי שאלה קטנה היא זו, לא כי אלא שאלה גדולה היא, ונוגעת בחיים ובמוות. שאם סבור אותו מנהיג של כלי טייס שטס הוא ונוסק לשמים בעוד שהאמת נעדרת והפוכה וכל כניסתו אינה אלא לתוך תוכם של מים תחתונים- סופו שיתרסק בים ויהיו אלה מים אחרונים ויאבד במצולות.
לפי כך טוב עשו אותם מחכמי הכלים שהתקינו בכל כלי טייס, בפרט אלה הממהרים במיוחד ללכת ממקום אחד למשנהו, מכשיר המכריז ומודיע לכל מנהיג כלי-טייס היכן הם השמים והיכן המים, ואוי לו לאותו מנהיג כלים שסומך על חישותיו בלבד ואינו שת ליבו על מכשירין וכליהם, שפעמים שחישותיו טועות ומתעות.
כך סח לי אחד מאותם מנהיגי כלי-טייס שעה שהבין מה גדולה אפסות שיכולה להיות בו וכמה אפסות יש בחישותיו, עד שהלך וחזר בתשובה. מכאן מודעה גדולה לאורייתא - אין לך לסמוך על חישותיך אם לא שתשים להם גבולות, שפעמים כל חישותיך אינם אלא דברי תעתועים ועוועים ועלולות להמיט עליך אסונות ונזקים.
גדי חתוכה שגדל בספרו של מדבר החזיק עצמו לבקי ורגיל בענייני שמש ותחלואיה וגמר וסבר כי חישותיו יפות ומתוכנות כדבעי. לא זו אף זו אלא שהלך בצבא המלך ואימן עצמו בכל דיני ופרטי פצעים וחבלות ומחלות. שלושה חדשים התחדשו עליו שעה שישב במחנה צריפין ושמע כל שיש לשמוע על גוף האדם ומתכונתו. שמע על פציעות, התייבשויות, כדורים, חסימה של עורקים, מחלות,גרויים, עקיצות ושאר מרעין בישין שלא יבואו עלינו ושלא נדע מהם ומצרכיהם. עתה שהיה מומחה בחובשות נטלוהו ומינוהו לחבוש לנזקקים בכיתה של חיילים בסיירת-מחדל והצטרף עם שאר חבריו לאימוני אותה כיתה. אותה סיירת קשים היו אימוניה ומפרכים וכל שלא הוציא מיציו וזיעתו בח"י חודשים ראשונים של מסלול סופו שהוציאם ב "סופו-של-מסלול". "סופו של-מסלול" זה מהו ? שמו של תרגיל וכיוון שנכנס חייל לסופו של מסלול בודקים בו בדקים הרבה."
נמשך הוא שלושה ימים רצופים וארבעה לילות. לילה רביעי כמעט שאינו מן המנין שכן בו מקבלים מי שנמצאו ראויים את סמל אותה סיירת. ברם אותם שלושה ימים ולילות שקודמים לו מועט הם שמכיל מרובה וכל כולם הליכות ותרגילים. תחילתם אתה פוסע וסופן מסייעים בידך לדדות. אותו סופו-של-מסלול אין אתה יכול לסמוך כרעיך על אחרים ואי אתה יכול ליטול מאיש עיצה באשר לכמה שאלות שתחילתן ב"מה", "איך", "לאן" וכיוצא בהללו. סיבת הדבר אינה בחוסר רצונם של חבריך לסייע אלא בזה שכל אותו תרגיל של בדד הוא. מתחילתו ועד אל סופו אינך אלא עם עצמך בלבד.
גדי חתוכה רגיל היה להיות לבד, בין בזמן שכבר היה מגויס ובין בימים שהיו קודם, בין בשעה של אימונים ובין בשעה שנטל חופשה. אמנם מצוי היה בין הבריות אך תמיד נמצא בריחוק מה מהם ולא כל נים ונים בנפשו מצא את חיבורו וקשריו בין אותן בריות וחיילים שהסתובב ביניהן, זהו בכלל. ובפרט בצבא - רגילים היו הוא וחבריו להלך בדד ולכוון עצמם בין הרים וואדיות שאם לא כן איך ילמדו שלא לטעות. נוספה לצידה של תורת הכיוונים והניווטים אותן תורות שלימדום בהפעלת ציודים ומכשירים משל הצבא וחייליו, שתלו בהם מפקדיהם מעין ידיעה במקצועות רבים של צבא המלך. לשם כך נטלום והניחום באותה סיירת, כדי שיהיה בכוחם בשעת הצורך להלך בדד ולעשות את הנחוץ להיעשות ביחידות ובחשאי מירבי, שאין לך חשאי כמעט יותר מהבודד.
אותו תרגיל של סופו של מסלול נדמה היה בעיני כל מי שנטל בו חלק לא כשלושה ימים ושלושה לילות אלא כיום אחד ארוך ומייגע. תחילתו של יום ארוך זה בליל חושך ואפילה. מטלטלים אותך במסוק ומורידים אותך בנקודה אלמונית בשטח רבוע י' על הא ק"מ. צרתו של אותו מלבן שלא מודיעים לך היכן הורידו אותך וסבורים שטוב יהא אם תוכל למצוא דבר זה בכוחות עצמך. זהו שקוראות הבריות, לפחות אותן בריות שעסקי ניווטים בראש מעייניהן, "ניווט-של-צנחנים". מאותו רגע שיודע אתה מקומך אין לך יותר מה לעשות באותו מלבן של קילומטרים ואתה פונה ופוסע משם. שומה עליך להרחיק מאותו מלבן סמ"ך ק"מ עוד באותו לילה ולא זו אף זו אלא שבאמצעיתם מוכן לך תרגיל כלשהו של חיילות. שעות של יום שבא לאחר הלילה צריך כל חייל למצוא לעצמו מסתור ולשהות בו עד רדת הערב. לילה שני פוחת והולך וכל שמוטל עליך בלילה זה, לבד מתרגיל של חיילות, הוא ניווט דרכך לאורכם של מ' ק"מ נוספים. אף ביום שלאחריהם אתה נזקק למסתור כלשהו וכשמגיע ערבו של היום השלישי כל שנותר לך הוא לעבור ל' ק"מ אחרונים. יש ולילה מתקצר לך ואינו יכול להכיל כל אותם קילומטרים שקצובים לך. או אז אתה ממשיך ופוסע ביום את המותר. כך קרה אף לגדי חתוכה שעה שעלה עמוד השחר השלישי ומצאו בשני-שליש הדרך של אותו לילה. כבר החלה השמש עולה וקופחת ולא הגיע למקום המסתור.
החמה עלתה ושימשה את בוראה בכל כוחה וכנגדה היה גדי יורד. היכן היה יורד ? באחד מאותם ערוצים שעושים דרכם אל אפיקו של נחל צין. לא הרי סימנים וקווים שרשומים באותה מפה שממנה הייתה פרנסתו של גדי חתוכה כהרי אותם הרים וערוצים שנגלו לו באותו ואדי.
כשרשמתי תיבת "ערוצים" לא יצאה אלא כשגגה מלפני השליט ונמצאה "עריצים". אפשר שתקלה זו תחילתה באונס וסופה פתח של רצון, שבגינה נדרשו אותם ערוצים הסמוכים לנחל צין ונודעה עריצותם.
תאמר כי גדי חתוכה לא אהב לרצות אבניה של א"י ? לא כי אלא סבור היה כי לא לרציה זו נתכוונו המשוררים. מפה שממנה פרנסתו וממנה למד לכוון דרכו אף שהייתה משל צבא המלך נתרשלו הצלמים, או הרשמים שהעתיקו מתצלומי הצלמים, ויישרו מעט מהעקבים שהתגלו שם. או אולי מעט מאותם הרים שנזלו מפני הקב"ה ביציאת מצרים ומעמד הר-סיני המשיכו ליזול עד לאותו יום ממש ודילגו ובאו תוך כדי נזילתם לנחל צין והיו למכשול בדרכו של גדי. איני סבור כי העלה הדבר לגדי חתוכה או הוריד, אם הגיעו אותם מצוקים לנחל צין בצורה כזו או בצורה אחרת, כל שנזקק לו הייתה דרך לעבור אותם הרים וקירות וזו אין.
מפל שגובהו כ' מטרים לפנים, קירות זקופים ודרך ארוכה מאחור ורק מצידו השני של אותו מפל הסתמן שביב של תיקווה בדמותו של שבילון. דא עקא שכדי להלך באותו שבילון שומה עליו לעבור מצידו האחד של אותו מפל אל צידו השני. אין לנו ידיעות על גלגוליו הקודמים של גדי, אולי היה יעל באחד המדבריות. אם אכן כך היה אולי באותו גלגול ניתן היה לו למצוא מדרך לרגליו בזיזיו של אותו מפל, ואף זאת רק בעודו צעיר למדי וקל רגל . למרבה הצער אותו רגע לא היה אלא בגלגולו השני ובדמות אדם. אמנם צורתו שונה מעט, אולי דומה היה יותר לגבשושית עגולה וצנומה שאגלי זיעה חומים של לכלוך נוטפים ממנה, שמנשא ענק של ציוד תלוי לו בגבו, ששבעת מימיותיו מדלדלות לו מכל כיוון ומעל כולן עוטרים לו נשק וחגור קרב, אך עדיין ניתן היה להבחין בדמיון שלו לצורת אדם.
תהה מה יעשה. אין זה מן החשבון לשוב על עקבותיו לדרך אחרת, אין זה מן האפשר לטפס על קירות הוואדי ואף לעבור מעל אותו מפל ולדרוך באותם זיזים מצא שיש בזה סיכון מרובה וסיכוי מועט. אם ימעד או יחליק אין איש שיסייע לו ויחלצו. לבסוף החליט לעבור. חיזק כל מיתרי תרמילו וחגורתו ונשקו, בדק אניציו ושנציו, הביט בשנית ובשלישית נכחה אל דרכו והחל מפסיע בעדינות על אותם זיזי-יעלים, חציה של רגלו בזיז וחציה באוויר. אף זו שבזיז חציה דורכת וחציה מנסה לרחף שלא להכביד על הזיז או על סוליית הנעל. נרגש ואפילו מעט נפחד ריחף לו צעד אחר צעד, שומר ומאזן בעדינות שיווי של משקל כבודתו וסופו שעלתה בידו והגיע להמשכו של שביל.
אולי קשה וארוכה על הקורא הקריאה, אך קשה ומייגעת עשרת מונים הייתה דרכו של גדי חתוכה בין אותם ערוצים, ואותה עייפות שהייתה נסוכה ברוב אבריו ביומו השלישי של אותו תרגיל שעה שהשמש החלה עולה וקופחת ומקפחת, רבה הייתה ודיה לשניים ושלושה אנשים. חישותיו של גדי חתוקה בתחילת התרגיל טיבן שיכל לשים עליהן מבטחו, באמצעיתו של היום השלישי, לאחר כל אותן יגיעות ומפלי מתח, ידע שאסור לו להשען רק על חישותיו כמקודם וראוי לו שינהג לפי כללים ברורים וידועים מראש. הייתה השמש ממשיכה ועולה וחוממת מדבר ומלואו, עולה ומתחזקת. התחממו להם סלעי הגיר, התחממו הטריסטרמיות, התחממו הפרקרקים ושאר צמחי המדבר ואף גדי חתוכה הלך והתחמם והגיר זיעתו. משעמדה השמש כמעט בחצי השמים החל אורה מתעמעם משהו. הביט גדי סביב לחפש אחרי עבים ועננים ושבו מבטיו ריקם, השמים היו צחים וזכים. ועדיין היה אורה של השמש מתעמעם והולך והיום החל מקדיר פניו כאילו בלי סיבה. גדי חתוכה אף שהחזיק עצמו בקי ורגיל בשמש ומשמשיה ותחלואיה סבר כי יפה לו הענווה בשעה זו וטוב לו שיחשוב עצמו במי שאינו יודע ולא יינזק, יותר ממה שיחשוב את עצמו לידען ומבין ויבטל חושך זה ויביא על עצמו צרה.
החל בודק עצמו לפי כל אותם דינים וכללים שאילפוהו במחנה צריפין. לא בחילת הלוע תקפה בו ולא מיחושי החיך, זיעתו הלכה וקלחה מנות מנות, אף מי-רגליים נתן לפני שעה קלה וראה שצבען בהיר. באשר לראשו- הלה היה צלול ובהיר ושום זן ממני הסחרחורות לא בלבל יצועי אזניו. המשיך והרהר באותם צללים וקדרות שהלכו ועטו מצדדיו ואינם מכוח מכה שהכתה בו חמה ואינם מכוח לאות שניסכה בשריריו או משקין או אוכלין שהביא אל קרביו. אמר לעצמו - אף שנראין הדברים כמתוקנים שמא איני יודע באותם דברים שאני רואה וצרה עומדת להתרגש עלי מבלי לתת סימן של קדימה ולהכריז על בואה. שמא על נחל-צין כולו היא מתרקמת, אולי מזחילתם של הר-סיני וחבריו. עמד מלכת וכינס איבריו ואניציו תחת צניר שהיה בסמוך. שהה כדי מחצית שעה, בדק עצמו שוב וראה כי טובה עליו רוחו וכל חושיו חדים ומחודדים, ראייתו אינה מעורפלת וכל כאב או קבס אין להם תפיסה אצל קרביו. נחה נפשו, שתה מעט מים והמשיך. כשם שבאו אותם צללים וקדרות כך הלכו והתפוגגו ונשארו אצלו בצריך-עיון.
המשיך ועבר כל מה שעבר והגיע לסופו של סופו-של-מסלול ונכנס עם שאר חבריו. היו שם טכסים נאים ומיני אוכלין וירו ירייות של שמחה באוויר ואף אלו סופם שתמו. שמו פניהם לשוב צפונה.הייתה שם תיבה גדולה של הסעה ממיני הבוס שכל תפקידה שם להסיעם. גדי משעלה לאותה תיבת-הסעה תפס מקומו סמוך למנהיגה ותיכף לעלייתו ראה אצל כפתוריה וידיותיה עיתון, מאותם שמצויין תדיר באמתחתם של מנהיגי אוטובוס ודומיהם. נטל העיתון ונפנה לאותיותיו. אותיות מחכימות ואותן אותיות בכלל אותה החכמה היו וזכו והאירו לו עיניו. ריבוע שחור ניבט מעמוד העיתון ובמרכזו עיגול זוהר כצורתה של השמש. אותו עיגול פגום היה במיוחד ורוב זיוו וזוהרו ניטלו ממנו. השפיל גדי מבטו לאותן שמחכימות התמונה והוציא הכתוב בלחישה :
"ליקוי - חמה"…
